חקת תשע”ד

בפרשתנו אנחנו קוראים על סוף שנת הארבעים במדבר.

אחרי שבני ישראל אכלו את המן במשך ארבעים שנה, לפתע “ותקצר נפש העם בדרך”, דהיינו  הם איבדו את סבלנותם. כפועל יוצא מכך: “וידבר העם באלוקים ובמשה”, כלומר הם באו בטענות נגד משה  באמרם: “למה העליתונו ממצרים … ונפשנו קצה בלחם הקלוקל”. נמאס להם מהדרך ומאכילת המן, “לחם הקלוקל” כלשונם, ועיקר טענתם הייתה מופנית כנגד משה רבנו.

תגובתו של הקב”ה לא איחרה לבוא. ה’ שלח מיד נחשים ושרפים “וינשכו … וימת עם רב מישראל”. בורא עולם שלח נחשים ששורפים את האדם בארס שיניהם (רש”י).

בעקבות העונש הזה, חזר העם מיד בתשובה, “ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה’ ובך, התפלל אל ה’ ויסר מעלינו את הנחש”. הם באו לבקש מאותו אדם שהם פגעו בו – משה רבינו – לא רק שימחל להם אלא הרבה מעבר לזה: שיתפלל עליהם שיסיר מהם את הנחש. התורה מספרת לנו: “ויתפלל משה בעד העם” ואכן ללא כל שהיות משה רבינו התפלל עבור העם שכל כך פגע בו.

הקב”ה מאזין לתפלת משה ואומר לו “עשה לך שרף ושים על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי”. כלומר הקב”ה אומר למשה שייצור משהו הדומה לעונש, נחש מנחושת וישים אותו על כלונס (עמוד) גבוה וכל אחד שיביט בנחש יחיה. אכן כל מי שהביט באותו הנחש שעשה משה נשאר חי.

הלשון “עשה לך” זהו ביטוי שמופיע כבר בתורה. כשה’ אמר למשה “עשה לך שתי חצוצרות” מפרש רש”י “עשה לך משלך” (במדבר י, ב), כלומר, שמשה היה צריך לעשות את החצוצרות מכספו הוא, “משלך” ולא מכספי ציבור. (זאת בדומה לפרשת נח “עשה לך תיבת עצי גופר” שנח הצטווה לבנות את התיבה דווקא מרכושו שלו).

העם הוא זה שפגע במשה, וחרף כך הוא מחל להם. יתרה מזו, הוא אף התפלל עליהם. כיון שהציבור פגע במשה רבינו, הרי שמן המצופה הם אלו שהיו צריכים להביא בתור חלק מהכפרה את הכסף עבור השרף ולא משה. ועוד והוא העיקר שזה נועד לרפאותם.

נשאלת השאלה, איפוא, מדוע היה כל כך נחוץ שמשה יעשה את השרף דווקא מכספו שלו, ולא מכספי ציבור?

על המילים “ויתפלל משה” ,מבאר רש”י: מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהיה אכזרי מלמחול.

פירוש, יתכן מצב שכאשר מבקשים מאדם מחילה. הוא יאמר שמוחל  ומוכן אפילו לעשות טובה לאותו אחד (להתפלל עבורו), אבל בלב עדיין נשארת טינה. הרי כאשר אינו מסיר מליבו טינה זו, זה  נחשב כתנועה של אכזריות.

על זה בא הציווי בפרשתנו. שלא יהיה אכזרי מלמחול, כלומר ציווי הקב”ה למשה נועד ללמדנו עד כמה נדרש להסיר את הטינה בלב מכל וכל. עד כדי כך, שהקב”ה ציווה למשה רבנו, שה”שרף” שנועד לרפא את בני ישראל על דיבורם אודות משה רבנו, יהיה משלו דווקא כדי להראות שלא נשאר אצלו כל שמץ של טינה על בני ישראל.

כלומר, כדי להוכיח שאדם באמת מוחל לחברו על מעשיו נגדו, אין זה מספיק שהוא מתפלל עבורו. יתרה מזו, עליו לממן מכיסו את התרופה שיכולה לרפא ולהחלים את אותם אלו שהתקיפו אותו והציקו לו.

בזה באה התורה ומעניקה לנו את הכלים הנאותים להתמודד עם הכעס המבעבע בפנים. כיצד אפשר באמת להגיע למצב שאדם באמת ובתמים ימחל לחברו ויפטר מההרגשה הנוראה הזאת שהוא נושא אתו כמשא כבד במשך שנים רבות.

סליחה אמיתית באה לידי ביטוי שהאדם מוחל מכל וכל ולכן בליבו לא נשארת שום הרגשה לא טובה לגביי הזולת.

הנהגה כזו היא למעשה האמצעי היעיל והנכון ביותר שעל ידו הוא יצליח להיפטר מהכעס שמציף אותו במשך זמן רב ולהפוך את הכעס והזעם כלפיו לחיבה ואהבה.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי