מסעי תשע”ד

בפרשתינו אנו מסיימים את ספר במדבר, בסיפורן של בנות צלפחד (מחלה תרצה חגלה מלכה ונועה) שהיו חמשה נשים שחשו חיבה מיוחדת לארץ ורצו חלקת אדמה בה.

בנות צלפחד מוזכרות עוד קודם לכן בפרשת פנחס, כשבאו למשה רבנו בתביעה ואמרו “אבינו מת במדבר ובנים לא היו לו למה יגרע שם אבינו… כי אין לו בן תנה לנו אחוזה” (במדבר כ”ז, ג-ד). הן תבעו שבמועד חלוקת הארץ הן יקבלו גם כן חלק בארץ ישראל מאחר ואביהם נפטר ולא היה לו בנים, והן היורשות היחידות.

משה הביא את משפטן לפני ה’, והקב”ה אמר: “כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה… והעברת את נחלת אביהן להן”. כלומר- הן צודקות מאחר והן אכן היורשות החוקיות של צלפחד.

נשאלת השאלה מאיפה רכשו בנות צלפחד חיבה כה עזה לארץ ישראל? מדוע רצונם לקבל נחלה מלמד על חיבתם לארץ ישראל?

נזכיר כי תביעתן של בנות צלפחד על חלקה בארץ הייתה עוד במדבר, בזמן שהגברים עדיין רצו לחזור למצרים ובלשונו של רש”י: “האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה והנשים אומרות תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו ” (במדבר כ”ו, ס”ד).

הן מבקשות “תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו”. פירושו של דבר: הן לא רוצות לקבל ירושה איפה שאנחנו נמצאות עכשיו, בעבר הירדן המזרחי, אלא במקום שבו האחים של אבא שלהם ירשו, וזה בעבר הירדן המערבי. מכאן למדים שהן חיבבו את ארץ ישראל.

בנוסף, נשים לב שכשהתורה מספרת על הפניה של בנות צלפחד למשה, היא נותנת להן ייחוס ארוך מאוד – “בנות צלפחד בן…בן… בן…” ולא רק זאת, אלא שכשמגיעים למנשה, התורה מדגישה שהוא בן יוסף למרות שאנחנו יודעים את זה. דבר זה בא ללמדנו, שהבנות היו משבט מנשה ומהחצי שהיה מתייחס ליוסף באהבת ארץ ישראל. יוסף השביע את אחיו שיוליכו עצמותיו לשם, ולכן הם רצו נחלה דווקא בארץ ישראל. (במדבר כז א).

לו הגורם לבקשתן היה גורם כלכלי, הן היו מבקשות נחלה, והן יכלו לבקש את הנחלה איפה שהן עכשיו- בעבר הירדן המזרחי. מעבר לכך, הם היו יכולות להישאר שם גם משיקולי נוחות- שהרי משה כבר כבש את הנחלות בעבר הירדן המזרחי.

אך הדרישה שלהן “תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו” מלמד שהן מוותרות על נוחיות, מוכנות להכנס לסכנה בכיבושים בעבר הירדן המערבי.

משה הודיע לחמשת הבנות שאם הן רוצות לקבל את חלקן בארץ הן צריכות להתחתן עם אחד מבני שבט מנשה כדי שהחלקה תשאר של שבט מנשה.

אם כן, מרחב הבחירה של הגברים שהן היו יכולות להתחתן איתם היה קטן מאחר וחצי השבט נשאר בעבר הירדן המזרחי. חרף כך, הן היו מוכנות לעשות הכל מתוך אהבת הארץ. דבקות זו היא שייחדה אותן וגרמה לכך ששמותיהן יהיו כתובים במפורש בתורה, ויותר מפעם אחת.

מכאן למדים אנו, עד כמה חיבת הארץ צריכה להיות דבר הנוגע לנו בנפשנו, עד היכן צריכים להילחם ולהתמסר למען אדמת ארץ ישראל וקדושתה. מתוך אידיאל אמיתי של אהבת הארץ שבורא עולם הנחיל לנו לעולמי עולמים.

“ישנה הבטחה מיוחדת מהקדוש ברוך הוא “בני על תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם” נוסף על ריבוי ההבטחות בתורה ש”לא ינום ולא יישן שומר ישראל” ו”עמו אנכי בצרה” ו”פדה אלקים את ישראל מכל צרותיו” וכו’ וכו’.

בנוגע לבני ישראל הדרים בארץ הקדושה, שכיון שארץ הקודש נקראת בתורתנו הקדושה והאמיתית “ארץ אשר גו’ תמיד עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה”. הרי היא המקום הבטוח ביותר.

ובנוגע לפעולתם של שונאי ישראל שמנסים לפגוע ח”ו – אין בהם ממש, ולא יעלה הדבר בידם, כיון ש”לא ינום ולא יישן שומר ישראל”.”

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי