בפרשתנו בני ישראל מצווים להכרית כל סממן של עבודה זרה ולהתרחק ממנהגי הגוים. מזהירה אותנו התורה מפני נביאי השקר, “כי יקום בקרבך נביא … ונתן לך אות או מופת ובא האות והמופת אשר דיבר אליך לאמר נלכה אחרי אלקים אחרים … ונעבדם… לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ” (יג’ ,ב-ג).
כאשר מגיע נביא מנסים אותו על ידי מופת, כאשר מראה את המופת, הרי זה ראייה שהוא נביא אמת.
תנאי ראשון שמאפיין נביא הוא:
“שאין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במידותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו כדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד” (רמב”ם, הלכות יסודי התורה פרק ז’). כלומר מדובר באדם רוחני שהוא תמיד מושל ברוחו וכובש את יצרו ועסוק תדיר בענינים רוחניים.
תנאי השני שמאפיין נביא:
“אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דברים אם לא יבואו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר”, (רמב”ם,פרק י). כלומר לגביי נבואות עתידיות דבריו צריכים להתאמת במדויק.
התורה מבארת שמדובר על נביא שעבר את כל הבחינות ועמד בכל התנאים, אמנם אם הוא אומר “שה’ שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה … הרי זה נביא שקר” (רמב”ם ט,א).
או מסקנתו היא “נלכה ונעבדה אלקים אחרים” כמו שכתוב בפרשה, הרי לא זו בלבד שאסור לשמוע אל דברי הנביא ההוא, אלא יתירה מזו לנביא השקר מגיע עונש מוות, בדומה לגבי דין של מסית ומדיח ו”סקלתו באבנים ומת” כמו שכתוב בהמשך הכתובים.
נשאלת השאלה מדוע ה’ נותן לכתחילה לנביא שקר כוח לעשות מופתים ואותות נפלאים כאלו?
על משה רבינו כתוב שלא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, אלא האמינו בו בגלל מעמד הר סיני, שעיניהם של ישראל ראו ואוזניהם שמעו את האש הקולות והלפידים, משה ניגש לערפל והקול מדבר אליו וכולם שומעים שהקב”ה אומר: “משה משה לך אמור להם כך וכך”. משה רבינו לימד את כל התורה כולה, החל מ”אנכי הוי אלקיך” ושאר עשרת הדיברות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, עד כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש”.
לכן אם מגיע נביא ועושה אותות ומופתים גדולים ומבקש להכחיש את נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו. לפי שדיבורו של בורא עולם למשה רבינו נשמעה אל מול כל בני ישראל ולא על פי האותות, כך שלא נוכל לערוך השוואה אל מול נביא השקר, לכן אין ביכולתו של מופת זה להפריך אמונה זו במשה שהגיעה מראייה מוחשית.
מכאן ממשיכה התורה ועונה “כי מנסה ה’ אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה’ אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם”. כלומר הקב”ה רוצה לנסות אותנו כדי לדעת עד כמה אנחנו אוהבים אותו ומוכנים לדבוק בו אע”פ שיש מישהו שמראה ניסים ומצליח בדרכיו ועושה נגד ה’ – האם אנו בכל זאת נמשיך לדבוק בה’.
מהי הסיבה באמת שהקב”ה מעמיד אותנו בנסיון?
עניין של נסיון הוא העלם והסתר, שמטרתו היא בכדי שעבודת ה’ תהיה ביגיעה ולא בקלות בבחינת ‘מתנת חינם’, ובנוסף כדי שתהיה בחירה חופשית, ניתנה האפשרות לעניין של מופת גם לצד ה’אחר’, שלא תהיה התגברות יתירה של צד א’ על הצד השני.
עבודת הנסיונות בחיים באה להרים אותנו למדריגה גבוהה יותר של אמונה. שאף על פי שבחיי היום יום אנו מוקפים בנסיונות רבים, כאלו שמוכיחים שהצדק איתם. צריך להתחזק מעל ללבטים ולזכור שכל שיטה שכוללת שינויים בתורה ועשייה היפך התורה אינם באים בחשבון, אפילו אם יש מופתים בצד שכנגד.
כל שיטה אחרת מלבד מה ששמעו אוזנינו בהר סיני היא בבחינת “אלקים אחרים”, וממילא “לא תשמע אל דברי הנביא ההוא” מאחר וזה מגיע מנבואת שקר.
שיהודי עומד בנסיון ועושה מצוה הוא קרוב הרבה יותר אל הקב”ה. מפני שגילה את הקשר שלו לקב”ה למרות ההעלם וההסתר הקיים, כפי שכתוב בפרשה, “…ובקולו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון”.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
