בפרשתינו אנו קוראים על הפרשה הידועה של ‘קריאת שמע’. אותה פרשה שאנו אומרים פעמיים ביום (לפחות), בבוקר ובערב.

בפרשה זו אנו מזכירים את מצות התפילין: “וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” – תפילין של יד ותפילין של ראש. בפירוש המילה “טוטפות” מפרשים חז”ל, שהכוונה היא למספר ארבע – ארבע הפרשיות, ארבע הבתים שלהם מתחלקים התפילין של ראש – כי המילה “טוטפות” מורכבת משתי מלים לועזיות, “טט” ו”פת”, ששניהם משמעותם היא המספר שניים. וכאשר מצרפים יחד את ה”טט” ואת ה”פת” מקבלים אנו את המספר ארבע כנגד ארבע הפרשיות שבתפילין של ראש.

אותן ארבע פרשיות – פרשת “שמע”, פרשת “והיה אם שמוע”, פרשת “קדש”, ופרשת “והיה כי יביאך” –  נמצאות גם בתפילין של יד, אבל שם הן מחוברות על קלף אחד, ואילו בתפילין של ראש הם בקלפים נפרדים ומחולקים בתוך ארבע בתים.

נשאלת השאלה, כיון שאותן ארבע פרשיות נמצאות הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש – למה בתפילין של ראש הן נמצאות בארבע בתים נפרדים ואילו בתפילין של יד מאחדים את כולם לבית אחד בלבד?

ביאור העניין, מטרת הנחת התפילין על היד – כנגד הלב – ועל הראש, היא כדי “לשעבד המוח והלב”, להכפיף את המוח והלב לתוכן המבואר בפרשיות התפילין, “שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו”. כלומר בכדי שהשכל יבין את כוחו וגדולתו של בורא עולם.

לכן נשתנו התפילין אלו מאלו – כי יש הבדל בין האופן שבו משפיעים על השכל שבמוח לבין האופן שבו משפיעים על הרגש שבלב:

התפילין שביד תפקידם להשפיע בעיקר על הרגש שבלב ,תפילין של ראש היא בעיקר לעבוד עם השכל ולגרום לו לתפוס דברים תוך כדי הבנה.

התפיסה של השכל בכל דבר היא בדרך מסודרת, על ידי התחלקות ופרטים. השכל מנתח את הרעיון ומפרידו לחלקים, בודק ומשווה כל חלק בנפרד – ודוקא בדרך זו הוא מחליט אם להשתכנע, לקבל את הרעיון ולהיות מושפע ממנו [או לא]. השכל אינו מסוגל לקבל דבר כשהוא בבחינת ‘כלל’ מופשט, אלא דוקא כאשר הוא מתחלק ומתפרט לפרטיו השונים.

לכן התפילין של ראש, שנועדו ‘לשכנע’ את השכל שבראש, באות מחולקות ומפורטות בסדר מסודר: כל פרשה בבית אחר, ארבע פרשיות בארבעה בתים נפרדים;

לעומתו, תפילין של יד, היא כנגד הלב, התפיסה של הלב היא דוקא בדרך של רגש כללי, רגש בוער ונלהב שמתרכז סביב נקודה אחת, התפעלות והתרגשות בלתי מוגבלים. הלב אינו מתעמק בפרטים הקטנים של כל דבר – אלא רואה את הדבר בנקודת מבט כוללת ובלתי מתחלקת.

ולכן התפילין של יד, שכנגד הלב, אינן מתחלקות לארבע בתים, אלא מתאחדות לבית אחד וכולל.

יש לבאר את העניין בעבודת האדם לקונו. החילוק הפנימי בין תפילין של יד לשל ראש כמבואר בשולחן ערוך, תפילין של יד מניחים על הזרוע כנגד הלב- מורה על עבודת המידות, לשעבד לקב”ה ” הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות”. תפילין של ראש על “הראש כנגד המוח” – לשעבד הנשמה שהיא במוח לקב”ה.

בנוגע למידות שבלב, הרי אין לבו של אדם ברשותו, כלומר שלנו קשה להפוך את הלב ממשיכה טבעית לתאוות ולשנות את זה ולהשתמש בלב לאהבת ה’, מה שאין כן  בנוגע למוחו של אדם, הרי מחשבתו של אדם היא בידיו וכל אחד ואחד מישראל יכול להתבונן בגדולת ה’ ולהיות מחובר אליו תמיד. על ידי חשיבה באופן של התחלקות ופרטים.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי