בפרשתנו אנו קוראים על מלחמה: “כי תצא למלחמה על אויבך וראית עם רב ממך לא תירא מהם כי ה’ אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים “.

בפשטות הפירוש הוא, שכשם שאלוקים עשה לעם ישראל ניסים בצאתם ממצרים כאשר נלחם עימם, כך הוא יסייע להם גם כיום.

נשים לב לדיוק בלשון הכתוב: “המעלך מארץ מצרים”. לכאורה, היה צריך להיות כתוב “המוציאך מארץ מצרים” ולא מעלך. אלא, מוסבר שבמצרים הכוח הפיזי והגשמי היה חזות הכול. שם סגדו למי שיש לו יותר כוח, יותר סוסים ויותר כלי נשק וכו’. לכן, בשעה שהקב”ה הוציא את ישראל ממצרים, הוא לא סתם הוציא אותם משם, אלא “המעלך” מארץ מצרים. דהיינו, הוא העלה אותם לרמה רוחנית גבוהה יותר מאלו שנמצאים למטה מהם, ולכן אין להם ממה לפחד.

לאחר מכן אומנם ממשיכה התורה באמירות וקביעות בהתייחס למלחמה אך הפעם בהתייחס למי הם האנשים הפטורים מעבודת הצבא. “ודברו השוטרים אל העם” ואומרים להם:

1. “מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו”. כלומר, יהודי שבנה בית חדש ולא הספיק עדיין להניח מזוזה על הפתח הראשי של הבית (תרגום יונתן בן עוזיאל), כי הוא עדיין לא הספיק לגור בבית הזה, עליו לשוב לביתו ואסור לו ללכת לחזית המלחמה.

2. “מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו”. כלומר, אדם שנטע כרם ולא הספיק ליהנות ממנו, שכן בשלוש השנים הראשונות אסור לו לאכול ממנו ועדיין לא הגיעה השנה הרביעית, עליו לשוב לביתו .

3. “ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישוב לביתו”. כלומר, מי שהתארס ועדיין לא הספיק להתחתן, עליו לשוב הביתה כי כלתו ממתינה לו .

4. “מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו”. אומר רש”י: “שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות חרב שלופה”, כלומר, לא מדובר באדם שרק פוחד מהאויב העומד מולו, אלא פוחד אפילו מהחרב שלו עצמו. פחדן כזה שילך הביתה “ולא ימס את לבב אחיו כלבבו”.

ארבעת סוגי האנשים הללו חוזרים אמנם מהמלחמה, אבל לא חוזרים ממש לביתם אלא הם “מספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים” עבור אנשי הצבא (סוטה פ”ח, מ”ב ).

נשאלת השאלה, מדוע באמת כל אלו צריכים לחזור מהמערכה לביתם, האם חשיבותם רבה מכל אדם אחר?

מבאר האבן עזרא: “והטעם כי לבו וכל תאוותו לחנוך ביתו והנה לבו לביתו לא למלחמה על כן ינוס ויניס אחרים “. כלומר, לדבריו, זהו רק הגיוני שכשאדם בונה בית הוא שקוע בזה כולו. כך גם מי שארש אשה ולא הספיק עדיין להתחתן, וכן הנוטע כרם, שפתח עסק ועדיין לא ראה רווחים מהעסק הזה ולא זכה ליהנות ממנו. לבסוף, מי שפוחד – עליו בכלל לא מדברים, כאלה לא צריך בצבא, שיתכבדו וילכו לביתם. הרי זהו דבר מובן מאליו שיהיה לאנשים אלו קשה להיות מרוכזים בתכסיסי המלחמה. יותר מכך, אף סביר להניח כי גם לא תצמח מהם שום תועלת במלחמה.

בפרשתנו, כשהכהן מדבר אל העם הוא פונה אליהם בלשון “שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה”, שזוהי צורת התנסחות לא רגילה כל כך. אומר רש”י דבר נפלא: “אפילו אין בהם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם “. כלומר מודיע הכהן שלא יפחדו כלל, מאחר שמספיק שיש בידם את זכות קריאת שמע, שבשבילה יהיו ראויים להיוושע מיד האויב.

נמצאנו למדים שלקריאת שמע יש סגולה מיוחדת של שמירה, ולכן מה שביכולתנו לעשות למען החיילים המסכנים את נפשם בגבולותינו, זה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום, בבוקר ובלילה. ובכך לתת להם תוספת שמירה רוחנית. עד אשר יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי