בשם של החג – יום כיפור – כלולה התיבה “פור”, שבפרסית עתיקה משמעותה של המילה היא גורל, וזה הפך גם למטבע-לשון בלשון הקודש, כפי שכתוב במגילת אסתר “הפיל פור הוא הגורל”.
הפעם היחידה בשנה שיש מצוה לערוך גורל הוא ביום כיפור. בזמן שבית המקדש היה קיים היתה מצוה לקחת שני שעירים, אחד היו מקריבים בבית המקדש ביום הכיפורים, ואת השני היו שולחים לעזאזל כדי לכפר על עוונותיהם של בנ”י.
כיצד היו מחליטים איזה שעיר יקריבו בבית המקדש ואיזה שעיר ישלח למדבר? היו עורכים גורל. הכהן הגדול היה מכניס ידו אל הקלפי ומוציא שני
פתקים, על האחד היה כתוב “להשם”, ועל השני היה מופיע הכיתוב “לעזאזל”, והפתק שהוציא ביד ימין הניח על השעיר שעמד בצד ימין ומה שהוציא בידו השמאלית הניח על השעיר שבצד שמאל, וכך היו קובעים את גורלם של השעירים .
נשאלת השאלה, מה זה משנה איזה שעיר יוקרב בבית המקדש לה’ ואיזה יישלח לעזאזל, ולשם מה היה צורך בגורל? מדוע שהכהן הגדול לא יחליט בעצמו כראות עיניו ?
מובא בתשובות הגאונים “אין הגורל אלא מפי שמים והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות”, מדוע מדמים את הגורל לעשרת הדיברות, כשם שעשרת הדיברות באו ישירות מהקב”ה, כך גם הגורל בא משמיים, זהו הכוח שאנו נותנים לגורל ולתוצאותיו.
ביום הכיפורים השאירו לבורא עולם את ההחלטה איזה שעיר ילך לאיפה. כהן גדול קיבל את רצון ה’ וקיים אותו במלואו.
כשעם ישראל נכנס לארצו והיו צריכים לחלק את הארץ, יהושע ואלעזר הכהן שאלו באורים ותומים והם היו מכריזים ששבט פלוני מקבל תחום פלוני, אבל זה לא היה מספיק, לאחר מכן גם ערכו גורל והתברר שבגורל יצא אותו הדבר כפי שנקבע קודם בנבואה. רואים כאן דבר מעניין שאע”פ שעמדו שם שני נביאים – יהושע ואלעזר הכהן גדול – והם שאלו באורים ותומים, בכל זאת זה לא הספיק לעם ישראל והם רצו שדווקא הגורל יקבע להם. מאחר ורצו שההחלטה תהיה ישירות ממנו.
הכל יודעים שבגורל אין התערבות של יד אדם אלא הכל בא מאת ה’. כל אחד מרגיש
שכעושים גורל הוא נוגע במשהו שהוא למעלה מטעם ודעת, ולכן הוא מבטל דעתו בפני הגורל.
למעשה אנו מפקידים את ההחלטה שלנו ביד ה’ ונותנים לו את השליטה בענין.
מאחר והכל תלוי בקב”ה. אתה יכול לעשות הרבה, אבל התוצאות בסופו של דבר תלויות בה’. ביום כיפור אנו מצהירים שהשליטה של חיינו נתונה בידיו של הקב”ה .
גם הקב”ה נותן לנו שליטה בדברים מסוימים; הבחירה בין טוב לרע, כמה טוב תעשה השנה וכמה מצוות תעשה – אלו דברים שתלויים רק בך, הקב”ה כביכול אינו
שולט בזה, כאן יש לך בחירה חופשית ושליטה מלאה. רק אנו נחליט איזו מצוה נעשה, כמה צדקה ניתן השנה, כמה פעמים נבוא לביהכ”נ, כאן הקב”ה לא יכריח אותך – “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים “.
המחשבה הטבעית הרגילה אצל בני אדם היא שהגשמיות – כמה כסף אני יעשה, ומה יהיה מצב הבריאות וכדו’ – תלויים בי, והרוחניות – תלויה בהקב”ה .
ביום כיפור אנו באים לבית הכנסת ואומרים להקב”ה בתפילה ” מי יחיה, מי יעשר ומי ירום”, ולפיכך מבקשים ממנו שיתן לנו שנה טובה ומתוקה, וביחד עם זה אנו
עושים ‘הסכם’ עם הקב”ה שהדברים שהם בשליטתנו – אנו נעשה את המקסימום ונשתדל להחליט החלטות חכמות ולנצל את השליטה שלנו בתורה ומצוות.
צום קל ומועיל!
הרב יעקב סוסי
