בפרשתנו אנו קוראים על כך שהמקום היחידי שיהיה מותר להביא אליו קרבנות, לאחר שיכנסו לארץ, הוא: “אל המקום אשר יבחר ה'”. כלומר, התורה אינה מציינת את שם המקום, אלא מדגישה שזה יהיה המקום שה’ יבחר בו.  

אחר כך שוב חוזרת התורה על אותו עניין: “והיה המקום אשר יבחר ה’ לשכן שמו שם שמה תביאו את… עוולתיכם”, וכך במשך ששה פעמים אך ללא איזכור שם המקום שאותו יבחר בורא עולם. רש”י הוא זה שמפרש שהכוונה היא לירושלים.

הערים באר שבע, חברון ובית לחם מופיעות בתורה. דווקא ירושלים, העיר הכי מקודשת לעם ישראל, לא מוזכרת כלל, ובפרט שהמדרש אומר שירושלים כבר היתה ידועה כהמקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זהו המקום שאברהם בנה את המזבח בשביל עקידת יצחק, שם היה חלום יעקב, שם נוח בנה את המזבח כשיצא מהתיבה, וכו’ (רמב”ם הל’ בהב”ח ב, ב).

רק שנים מאוחר יותר, כשדוד המלך הגיע לירושלים, אז התברר שהמקום אשר יבחר ה’ הוא ירושלים, כפי המובא בפסוק בדברי הימים: “אשר בחרת בדוד עבדי ובירושלים”.

נשאלת השאלה, מדוע התורה בחרה שלא להגיד במפורש שהמקום אשר יבחר ה’ הוא ירושלים?

מביא הרמב”ם בספרו מורה נבוכים (ג’ מ”ה) ג’ תירוצים. “האחד, שהאומות לא תחזקנה בו ולא תילחמנה עליו מלחמה קשה, כאשר תדענה שהמקום הזה הוא תכלית התורה בארץ. השני, שלא ישחיתוהו אלה שעתה הוא בידיהם ויחריבוהו ככל יכולתם”.

כלומר שם העיר לא נכתב במפורש בתורה בכדי שאומות העולם לא ישמעו שזהו המקום המקודש ביותר לעם היהודי ואז ילחמו על זה ודוקא ירצו להשחית את המקום. לכן מוטב שזה לא יהיה ידוע בדיוק איפוא המקום.

“השלישי והוא החזק שבהם – שלא יבקש כל שבט שיהיה זה בנחלתו וישתלט עליו, ותארע בו מחלוקת ומלחמת אחים כמו שאירע כשביקשו את הכהונה. לכן בא הציווי שלא ייבנה בית הבחירה, אלא לאחר הקמת מלך, כדי שהשליטה תהיה בידי אחד ויתבטל המאבק, כמו שהבהרנו בספר שופטים”.

כלומר, אם בני ישראל ישמעו את המיקום של העיר, אזי יתחילו לריב ביניהם כי כל שבט ירצה שירושלים תעלה בחלקו.

בעומק יותר ניתן לבאר, שכשדוד המלך בנה את ירושלים, אז כולם הבינו לאיזה מקום התכוונה התורה “במקום אשר יבחר ה'”. התורה רצתה ללמד אותנו קצת ענוה וצניעות. שלא נבטיח ונודיע בשער בת רבים שהנה בורא עולם הולך לעשות כך וכך ולהביא אותכם אל העיר הקדושה, אלא לשמור את התוכניות שלו לעצמו וכשיגיע הדבר ויצא לפועל אז כבר כולם ידעו למה התכוונה התורה

כאן התורה רוצה ללמדנו הוראה שכל מקום שה’ מוליך יהודי והוא עוסק שם בתורה ומצוות אז המקום ההוא הוא המקום אשר יבחר ה’. “לשכן שמו שם” פירושו שעל יהודי לדעת שהילוכו ממקום למקום אינה מיוזמתו, אלא מובילים אותו מלמעלה בכדי שיעשה את הבחירה הנכונה במקום זה ויחליט שהכוונה בהגעתו למקום זה היא “לשכן שמו שם” לפרסם אלוקות במקום שנמצא בו.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי