בפרשתנו נאמרה פרשת קורבן התמיד: “את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו” וממשיך “את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים”.
רוב הציבור המסורתי מכיר את המילים האלו מתוך תפילת שחרית.אותה אומרים בכל יום.
שם מדובר על קורבן התמיד. אף-על-פי שהקורבן היה רק בבוקר ובין הערביים הרי הוא השפיע על כל היום והלילה, כמאמר רז”ל (תנחומא פרשתנו) “תמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה, ותמיד של בין הערביים על של יום”.
זהו גם עוד הסבר מדוע נקרא שמו קרבן התמיד – כיון שהוא משפיע על כל הזמן, היינו על היום כולו.
פרשה זו קוראים לעולם בסמיכות לי”ז בתמוז שהשנה תאריך זה יקרה בשבת בה נקרא את פרשת פינחס.
אחד מחמשת הדברים שארעו לאבותינו בשבעה-עשר בתמוז, הוא “בטל התמיד” (תענית פ”ד מ”ו). כיצד מתקנים את ביטול קורבן התמיד – ע”י לימוד פרשת התמיד, כידוע ש”כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה” ולכן קוראים פרשה זו ולומדים אותה בתקופה זו.
להרחבת העניין של ימי בין המיצרים אליהם אנו נכנסים בשבת הקרובה. הדרך לביטול הגלות, כלומר סוף לימים אלו בהם עדיין אין בית המקדש. הוא כדברי הכתוב (ישעיה א, כז) “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”, שהם: א) לימוד התורה (“משפט”), ב) מעשה הצדקה.
בשניהם יש גם כן עניין דומה לקרבן התמיד:
בלימוד התורה: כל יהודי חייב ללמוד לפחות “פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית” (מנחות צט, ב. שו”ע הל’ ת”ת) – בדוגמת קרבן התמיד: כבש בבוקר וכבש בין הערביים.
גם יהודי כזה שהחיוב שלו הוא רק פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית מפאת כך שעסוק בפרנסה ושאר ענייני היום– הרי ה”פרק אחד” צריך לפעול עליו לכל היום: שכל רגע של היום יהיה חדור באותו לימוד התורה.
במצוות הצדקה: על ידי שנותנים צדקה – הרי “החיית את נפש העני” (תנחומא משפטים טו) היינו הנתינה לעני נותנת לו יכולת לחיות לכל משך הזמן שלאחרי זה, שהרי אם חסר לו החיות לרגע אחד ח”ו הרי נפסק כל ההמשך שלאחריו, ונמצא שגם מצוות צדקה פועלת על כל היום ויתרה מזו – כל המשך חייו של העני.
וע”י ההוספה בתורה ובצדקה נזכה שייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ובקרוב ממש.
שבת שלום
