בפרשתינו השבוע קוראים שני פרשיות מחוברות כאשר רובם עוסקים ומדברים על דיני נגעים או צרעת שהגיע לאדם. שבא לידי ביטוי על הגוף או על בגדי האדם או כסימנים בביתו של האדם.
אחד האופנים בהם חז”ל אומרים שהצרעת באה לאדם היא על צרות עין, “כשאדם צר עין ואינו משאיל את כליו הקב”ה משלח צרעת בביתו ומוציא כליו לחוץ, והבריות אומרים: פלוני שלא היה משאיל כליו ואומר שלא היו לו כלים, הרי שהיה לו… כשבא השכן, נוקש על הדלת ומבקש מסור חשמלי- אומר לו צר העין: “אין לי”… כשבאה שכנה לבקש סיר- אומרת אשתו: “אין לי”….
ניתן לומר שזה לשון נופל על לשון, היינו צרות עין וצרעת נשמעים דומה. שאדם מסוים לא היה מוכן להשאיל כליו לשכן, אז בזמן בית המקדש היו מגיעים נגעים שהופיעו על הקירות, ואז היו קוראים לכהן שיבחן ויגיד האם זה נגע צרעת, במידה ומדובר בצרעת.
מצוה הכהן על המשפחה להוציא את כל הכלים החוצה. עד אשר יטהר הבית מחדש וניתן יהיה לחזור אליו.
לפתע רואים כולם את המסור החשמלי ואת הסיר שוכנים אחר כבוד בבית השכנים המסרבים להשאילו.
לפעמים קורה שאדם עושה עוולה מסוימת, והוא סבור שאף אחד לא רואה אותו… אולם, לעיתים, הוא אינו יכול להתחמק ועליו להתמודד עם ההתנהגות שלו עצמו.
מכאן הוראה, לעניין רחבות הלב כלפי השני והצורך להתנהל בצורה הגונה וישרה שתגרום למניעת מצבים של אי נעימות.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
