בפרשת בהעלותך מסופר על מצווה שאין לה אח ורע בכל המצוות כולן. התורה מספרת כי שנה אחרי יציאת מצרים, ה’ הורה לישראל לעשות שוב את חג הפסח כמו בשנה שעברה בה יצאו ממצרים.

בערב פסח הופיעו לפני משה אנשים שהיו טמאים מנפש אדם ובפיהם תלונה: “למה נגרע”? מדוע נפסיד את מצוות הפסח שחייבת להיות בטהרה?מדובר היה באנשים שנטמאו מסיבות טובותולא היו אשמים בהפסד ההקרבה.

משה לא ידע מה לענות להם. אחרי הכול, הם הפסידו את המצווה ומה אפשר עוד לעשות? הצעקה “למה נגרע” נגעה לליבו והוא שאל את ה’. בתגובה, ה’ העניק מצווה חדשה.

אלוקים אומר למשה כי אף פעם לא מאוחר. לא עשיתם פסח בחודש ניסן – תעשו אותו בחודש אייר!חודש אחרי היציאה ממצרים!אולם החידוש הגדול בתשובתו של הקב”ה הוא, שהתשובה הרבה יותר רחבה מהשאלה. משה שאל רק על אלו שפספסו בעל כורחם מסיבות טובות ואלוקים ענה לו על כל מי שפספס!. אפילו אם היה טהור בפסח ראשון ויכול להקריב את הפסח רק שבדיוק לא היה בירושלים בערב חג.

כלומר, למדים מכאן שפסח שני ענינו הוא שאף פעם לא אבוד, יכולים תמיד לתקן, אפילו מי שהי’ טמא, מי שהי’ בדרך רחוקה, ואפילו “לכם”, שהי’ ברצונו, אף על פי כן יכולים לתקן.ניתן תמיד לקבל הזדמנות שנייה ולשנות את המצב.

בפרשת פסח שני, יהודים זעקו: “למה נגרע”? הם לא קיבלו באדישות את המצב, הם לא היו מוכנים להתרגל למחשבה שזהו זה, הזמן חלף ואין מה לעשות. תמורת זאת, הם פרצו את הגבולות של עצמם וצעקו: “למה נגרע”? למה המצב אבוד ואין לנו תקנה? וכאשר יהודי צועק – הוא מגיע עד כיסא הכבוד.

פסח שני היא אחת המצוות היחידות בתורה, שלא ניתנה מראש על ידי הקב”ה. יהודים חוללו אותה. משום שזה בדיוק סוד כוחה. שינויעצמי לא יכול לבוא מלמעלה, רק האדם יכול לשבור את הקירות/גבולות של עצמו.

כאשר יהודי פורץ את הגבולות של עצמו, הוא אינו מקבל את העבר כמצב סופי שאי אפשר לשנותו אלא לוחם לחזור אחורה – הקב”ה פורץ עבורו את כללי הטבע ומאפשר לו להשיב את הזמן לאחור.  מאחר ואצל הקב”ה אין גבולות של זמן. אצלו היה, הווה ויהיה כאחד – והצעקה של יהודי מגעת עד שם.

התשוקה שלו לתקן את העבר ולהיות במקום הנכון – פורצת עבורו את הסדרים הרגילים ומאפשרת לו להשיב את הסדר על כנו.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי