פרשת השבוע מספרת לנו על המרגלים ששלח משה לתור את הארץ במטרה לדעת כיצד היא הדרך הנכונה ביותר לכבוש את הארץ.ראשי העם יצאו לאסוף מודיעין לקראת הכיבוש המתקרב, ובמקום להמריץ את העם לעלות ולכבוש את האדמה, הם שבו בוכים ונרגנים והפיצו רוח תבוסה מסביב .

הקב”ה סירב לתת למשה את הציווי לשילוח המרגלים והמליץ לו לעשות את מה שהוא חושב. משה לא סמך על הניסים שמלווים אותם מאז יציאת מצרים וימשיכו ללוות אותם בכיבוש הארץ. אלא כמו שמבואר הלשון “שלח לך אנשים” – “שלח לך לדעתך, אני איני מצווה לך”.

מכאן למדים יסוד גדול: אדם אמור להתייגע ולקחת אחריות על חייו. הוא אינו אמור לסמוך על הקב”ה שינהל לו את החיים, אלא להתבגר ולבחור בעצמו את הבחירות הנכונות. האלוקים היוצר, יצר אדם יוצר.

הבחירות שלנו הן שהופכות את החיים למשמעותיים ומלאי ערך.

כאשר משה שמע מבורא עולם את המילים “שלח לך לדעתך”, הוא שמע אותם במנגינה אחרת לגמרי. זאת הייתה אמירה של  ‘הגיע הזמן להתבגר‘.  עד עכשיו סחבתי אתכם על הידיים כביכול , לחמתי בפרעה, קרעתי לכם את הים, סיפקתי לכם מים מהבאר ולחם מהשמיים, עכשיו הגיע הזמן ללכת אל השלב הבא והאמתי: לכבוש את ארץ ישראל מדעתכם.

כמובן, ה’ עוזר, אבל הוא עוזר לאלו שעוזרים לעצמם. ולכן משה מבין כי כיבוש הארץ צריך להתבצע בעיקרו בכוח העשייה הטבעי שלנו. ולכן הם שולחים מרגלים כדי לאסוף מודיעין ולתכנן את עצמם יותר טוב לקראת הכיבוש.

מה בכל זאת הייתה הטעות של המרגלים? אם משה צדק, למה במקרה של משה זה נגמר בכךשהמרגלים טעו בדבר עקרוני שכולנו עלולים להיכשל בו.

הבחירה של האדם היא איך לעשות ולא האם לעשות. הקב”ה נתן לנו את הבחירה למצוא את הדרך כיצד, אך לא לקבוע שהמשימה היא חסרת סיכוי.

העובדה שה’ נותן לנו משימות בחיים, מלמדת כי אנו בוודאי מסוגלים לעמוד בזה, כל שנותר הוא למצוא בכוחותינו את המסלול הנכון, בו תבוא המשימה לידי ביצוע.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי