מטות מסעי תשע”ז

פרשת השבוע מספרת על המשימה האחרונה שהוטלה על כתפיו של משה רבנו ובה סיים את מסכת חייו הענקית – היא עשיית נקמה.משה אינו יכול ללכת מהעולם לפני שהוא נוקם במדיינים

בכך הייתה מלחמת מדיין למלחמה היחידה שלא נועדה להשיג שום הישג מעשי כביכול. לא התכוונו לכבוש מהם שטח אדמה, גם לא ניסו להרחיק אויב שאיים צבאית או ליצור הרתעה מול אויב שעלול לפגוש בנו שוב בעתיד. זאת הייתה רק נקמה לשם נקמה.

נשאלת השאלה, ממתי יהודים נוקמים? ממתי יהודי פוגע בחזרה רק בשביל לפגוע? ואם מותרלנקום – מדוע עשינו זאת רק מול מדין ולא מול אויבים רעים ומסוכנים מהם, כמו פרעה ומצרים?

בין שונאי ישראל במהלך ההיסטוריה, היו רבים ששנאו אותנו בשנאה ‘הגיונית’. פרעה חשש מההתרבות הדמוגרפית העצומה שלנו במצרים ומכך שנהפוך לגייס חמישי נגדו מתוך המדינה, אדום ומואב חששו שנעבור בגבולם וסיחון ועוג חששו שנכבוש אותם.

היו כמה אויבים שהשתייכו לסוגאחר לגמרי. הם קמו עלינו מתוך שנאת חינם, שנאה עצמית שאינה יכולה לראות בקיומו של עם ישראל.מול מדיין, כמו מול בלעם שבא ממדיין, ובוודאי מול עמלק שלחם בנו ראשון – לא היה לנו שום עסק. לא עברנו ליד הגבול שלהם, לא התכוונו לפגוש אותם. אולם הם קמו והגיחו כדי לפגוע בנו. הייתה זו שנאת חינם בטהרתה, רק מתוך היצר הנורא של “עשו שונא ליעקב”.

שנאה רגילה נובעת ממאבק על אינטרסים. שני אנשים רבים על כסף, כבוד או כל אינטרס אחר.

אך יש שנאה מסוג אחר לגמרי והיא השנאה המסוכנת באמת: שנאה הנובעת מתוך גאווה. זו הרגשה עמוקה כי זה “או אני או הוא”. השנאה הזו מוגדרת בתור “שנאת חינם”, משום שאין לה כל סיבה הגיונית, היא איננה מנסה להשיג שום דבר, רק להפיל את השני.

מלחמה הנובעת משנאת חינם, היא נידונה למדון נצחי. היא לעולם לא תסתיים עד להתמוטטותו המוחלטת של אחד הצדדים.כיון שכן מצווה אותנו התורה לעשות בהם נקמה מוחלטת ולא להשאיר מהם שריד. שכן את היצר המסוכן הזה, חייבים לסלק מהשורש.

עד כמה שקשה להודות בכך, היצר של שנאת מדיין קיים גם בתוכנו. לאנשים יש איזה מתחרה ששונאים אותו בצורה פתולוגית. כבר בבית הספר אפשר למצוא תחרות בין תלמידים העומדים באותו מעמד בכיתה ואחד מהם חש כי עלייה של חבר אחר – מאיימת באופן מידי על מעמדו שלו. זה מתחיל בבית הספר ונמשך כל החיים.

אז מה אפשר לעשות כנגד שנאת החינם?

השלב הראשון בתהליך תשובה הוא להודות בכישלון. בשלב הראשון עלינו להכיר בכך כי אנו שונאים אדם מסוים, רק בגלל הגאווה שלנו. עלינו לסלק אפוא את כל ההסברים היפים שאנו מוצאים למחלוקת ולהודות בכך שהגאווה שלנו יצאה מפרופורציה.

השלב השני הוא לעשות מעשה הפוך. השיטה היהודית היא: “אחרי המעשים נמשכים הלבבות”. לא צריך לעסוק בהתבוננויות עמוקות, אלא פשוט לנהוג באהבת חינם.  להשיב לאותו אדם בצורה הפוכה ומנוגדת ולחבק אותו בחיבוק הכי גדול שקיים.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי