בפרשתינו מסופר על אברהם אבינו, עוד בהיותו בן שלוש שנים הכיר אברהם כי ישנו בורא עולם , הוא הבין שהשמש והירח אינם יכולים לנהל את העולם . מעט שנים אחר כך הוא ניפץ את כל הפסלים בביתו של אביו תרח והוא הושלך למדורת אש באור כשדים. בגיל 75 הוא עזב את כל משפחתו והלך לנדוד לארץ כנען , במשך יותר מעשרים שנה הוא עובר ממקום למקום ומפיץ את האמונה המונותיאיסטית בא-ל אחד. הוא מקיים את כל מצוות התורה למרות שהן עדיין לא ניתנו.
מספרת הפרשה שאברהם שומע שאחיינו לוט נתפס בשבי בשעה שהמלכים ניהלו מלחמה ביניהם ולקחו ללוט את כל רכושו, מיד יוצא אברהם למלחמה להשיב את לוט ולהחזיר לו את כל רכושו, נעשה לו נס בכך שהוא יוצא מנצח נגד ארבעה מלכים בניצחון מוחלט, כאשר הוא מחזיר מהשבי את אחיינו – לוט .
אחר שנעשה לו נס היה דואג אברהם מאוד שמא קיבל שכר על צדקתו,לכך אומר הפסוק “אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד”. אמר לו הקב”ה אל תירא אברם…מה שאתה דואג על קבול שכרך ,שכרך הרבה מאוד.
עבודת אברהם אבינו הייתה שלא על מנת לקבל שכר,אלא עבודה לשמה, כפי שאומר הרמב”ם: העובד מאהבה עוסק בתורה ומצוות…לא מפני דבר בעולם..לא כדי לירש הטובה..אלא עושה אמת מפני שזה אמת…והיא מעלת אברהם אבינו שלא עבד אלא מאהבה”.
נשאלת השאלה, כיצד יתכן לומר שאברהם חשש שמא לא יקבל שכר, עד כדי כל שהקב”ה צריך היה לעודדו, “שכרך הרבה מאוד” ?
מבארת התורה, אברהם אבינו רצה לקבל שכר לא לתועלת עצמו אלא רק כדי שיתגדל כבוד שמים. שיראו כל עמי הארץ שהעובד את הקב”ה ומקיים רצונו מקבל רב טוב גשמי בעולם הזה, ועל ידי זה יתגדל שם שמיים בעולם.
עצם העובדה שהתורה ומצוות מביאות עמן שכר, הן שכר גשמי והן שכר רוחני, ולא רק שכר שהקב”ה נותן כסגולה, אלא גם הטובה צומחת למקיים המצוות כתוצאה טבעית של קיום המצוות, דבר זה אינו מהווה הפרעה לעבודת ה’ לשמה.
אצל עובד ה’ לשמה , גם השכר מהווה חלק מעבודת ה’, כי המשמעות האמיתית של עבודת “לשמה” היא, שבעת הלימוד וקיום המצוות אין היהודי חושב כלל על עצמו ועל טובתו האישית, אלא הוא מקיים הכול מפני ציווי ה’. גם כאשר הוא זוכה לעושר וכבוד, אין הוא חש שמגיעה לו חשיבות אלא הוא חושב שעל ידי כך מתרבה כבוד שמים בעולם, הכול רואים שכאשר מקיימים תורה ומצוות זוכים בעושר וכבוד .
באופן דומה לכך יש להסביר את דברי הקב”ה לאברהם, “שכרך הרבה מאוד” למרות שאברהם היה עובד מאהבה, כי אדרבה , דווקא משום שאברהם היה “עובד מאהבה בשלמות, הרי גם השכר על עבודתו לא היה למען עצמו, אלא למען עבודת ה’. בכך מובעת עוד יותר גדולתו של אברהם אבינו עד כדי כך ששכר הרבה מאוד אינו סותר את עבודתו לשמה, כי “הגדולה” של שכר עבודתו אינה נחשבת בעיניו כגדולת עצמו ,אלא כגדולת ה’ בלבד.
ההוראה אלינו מהאמור כבר נכתבה בגמרא (סנהדרין, קה) ” “אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה.
שמשמעותו איננה רק שמאוחר יותר יגיע בעיסוק בתורה לשמה, אלא שכבר עתה קיימת בתוכו הכוונה “לשמה”, וככל שיעסוק יגיע לעיסוק לשמה.
בתוכו של כל יהודי בכל מצב שהוא קיימת הכוונה לקיים את רצון ה’, כאשר יהודי לומד תורה ומקיים מצוות , העובדה שהתורה ומצוות מביאות איתן שכר, הן רק חלק מהמצווה שאדם עושה. ואז ככל שאדם מתעלה הוא יגיע בסופו של דבר לעשייה ” רק מפני שהוא אמת”, כלומר שירגיש שגם השכר שקיבל נועד להראות שיתרבה כבוד שמים שיראו שיהודי שעוסק בתורה ומצוות מקבל שכם גם בעולם הזה בשביל עבודת הבורא.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
