בפרשתנו אנו קוראים על שרה אימנו. זוהי הפרשה היחידה בתורה שנקראת על שמה של אישה, בעוד שישנן חמש פרשיות על שמם של גברים (נח, יתרו, קרח, בלק, פנחס). נוסף לכך, סיפור חייהם של אברהם ושרה הוא היחיד בתורה שמתאר את מערכת היחסים היום-יומית ביניהם. חיי זוגיות רגילים כביכול של בעל ואישה שיש ביניהם חלוקת עבודה מעניינת בניהול הבית: הוא מביא אורחים; היא מפעילה את צוות המטבח; היא מקבלת החלטה לגרש את השפחה והוא לא מתנגד; היא מתווה את הכיוון איך לחנך את יצחק, ועוד. הפרשה הקודמת תיארה את רגע השיא בחייו של אברהם, כאשר עמד בניסיון העקדה והעלה את בנו על גבי המזבח. המצווה הזאת היא הזכות הגדולה ביותר של ישראל ועומדת לנו לעד ולעולמי עולמים. מנגד, הפרשה שלנו מתארת איך שרה שומעת על לקיחת יצחק לעקדה ומתה מאותו הצער. עיקר שפתי חכמים לפסוק ג: “הגיד לה המגיד [השטן] שנזדמן בנה לשחיטה, ותיכף ששמעה זאת – קודם שסיים את דבריו שלמעשה לא נשחט – פרחה נשמתה ממנה ומתה”. שרה לא יכלה להכיל את השמועה, עד כדי כך שבגלל בשורת העקדה, פרחה נשמתה. מה שאין כן אצל אברהם, שהלך לעקדה בשמחה!. נשאלת השאלה, כיצד ייתכן ששרה לא עמדה בניסיון העקדה, לעומת אברהם שעמד בנסיון זה?! מהר”ל מפראג חידושי אגדות ב”ב עג,ב: “יש בזכר מה שאין בנקבה ויש בנקבה מה שאין בזכר… ונמצא לפי זה כי חיבור הזכר עם הנקבה יש בו שלימות כללית, לא מצד שהנקבה היא ‘עזרו’ לעשות צרכו מצד המלאכה בלבד או שיהיה להם תולדות אלא כי האחד אינו שלם וכאשר הם שניים (המתאחדים) אז הבריאה שלימה בלי חסרון”. ההשקפה היהודית גורסת כי גבר ואישה חולקים ביניהם את סל התכונות האנושי, כאשר חלק מהתכונות האנושיות נמצאות אצל הגבר וחלק אצל האישה, ולכן ביחד אנחנו שלמים. כאשר גבר יוצר חיבור עם אישה, הם משלימים את דמות האדם ויוצרים ביחד את האנושיות המושלמת. עדות לכך אפשר למצוא בעובדה, שלפי אחת השיטות במדרש (רש”י בראשית א,כז), אדם וחווה נבראו תחילה כשהם מחוברים גב אל גב, ואחר כך הקב”ה ניסר אותם והפריד ביניהם. הרעיון הוא, שהגוף השלם מורכב מאיש ואישה וכל אחד נושא חצי מסל היכולות האנושיות. אחד המאפיינים הבולטים של חלוקת היכולות בין הבעל והאישה, הוא בענין הקירבה לחיי היום יום. החיים מוכיחים כי נשים, בדרך כלל, הן יותר מעשיות, מציאותיות ומחוברות לחיי היום-יום. בעוד שהגבר בטבעו אוהב להתנתק מחיי השגרה ולשקוע בעבודה האחת והיחידה שלו, האישה היא זאת שמנהלת את החיים בפועל ממש. בעוד שאברהם הלך אל העקדה בשמחה, שרה לא הייתה מסוגלת לשמוע על כך והתמוטטה במקום. זאת משום שאברהם היה מרומם מהעולם הגשמי {ומבחינתו, עקידת הילד לא מהווה התנתקות ממנו}, שרה, לעומת זאת, בחנה כל דבר בעיניים מציאותיות, מוחשיות ולכן היא הייתה צריכה את הילד שלה על ידה. שתראה אותו פיזית, שתהיה מציאותו באופן דנשמה בגוף דווקא. גבר יכול לרצות בכל מאודו חיים נורמליים וילדים מחונכים, אך למעשה אין לו את הסבלנות והידע לעשות זאת. המשימות החשובות באמת, ניתנו בידיה של האישה ותלויות באופן גורלי במוכנות שלה להתמסר לענין. אם כך אין זה פלא שהקב”ה הורה למשה הציע את התורה לנשים לפני הגברים לפני מתן תורה, כפי שנאמר: “כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל”. זאת משתי סיבות כמובא במדרש: א. “לפי שדרכן של אנשים ללכת אחרי נשים“- כמו שראינו בחטא עץ הדעת, שאדם נסחף אחרי חוה. ב. “לפי שהן מנהיגות את בניהם לתורה” והעתיד כולו תלוי בהן.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
