פרשתנו מתחילה בסיפורו של יצחק בנו אברהם אבינו.
אברהם אבינו מתועד במשך 3 פרשיות שלמות שמתארות את כל מהלך חייו, קטעים רבים אף יותר מוקדשים לחיי יעקב אבינו. רק בפרשת תולדות, יצחק הוא הדמות המרכזית.
מיעוט המידע אודות יצחק בולט אף יותר לאור העובדה כי משלושת האבות היה הוא זה שהאריך חיים יותר מכולם (יצחק חי 180 שנים, לעומת 175 שנותיו של אברהם ו-147 שנות חייו של יעקב).
אפילו בפרשת תולדות קשה למצוא רמזים לזהותו ולאישיותו של יצחק. חלקה הראשון של הפרשה מספר על הולדתם של יעקב ועשו וחלקה השני עוסק בברכות של יצחק ליעקב.
רק בחלקה האמצעי של הפרשה אנו פוגשים ביצחק כדמות פעילה. אנו קוראים שהוא עובד את האדמה וחופר בארות.
למעשה, פעילותו היחידה של יצחק שהתורה מתארת בפירוט מסוים היא חפירת הבארות שבה עסק. מובא תיאור מפורט של סדרת הבארות שהוא עצמו חפר, על השמות שנתן להן ועל מאבקיו להחזיק בשליטה עליהן.
אולם דווקא היעדר הפרסום זה מגדיר את יצחק במהותו. העשייה השקטה שלו והענווה מייצגות את אישיותו.
מאברהם ירשנו את הנדיבות ואת המחויבות החברתית, שהן המאפיין הבולט של עמנו. יצחק הוריש לנו את יראת השמים בלבו של היהודי – המשמעת העצמית שלו, ההקרבה השקטה שלו, הענווה שלו כלפי הבורא. הם המאפיינים אותו.
ממנו נלמד גם אנחנו את הדרך של עשייה ללא כל פרסום, עבודה שקטה ומעשית. נחפור גם אנחנו אל תוך הלב ולא נחפש רק את מה שמחוצה לנו.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
