בפרשתנו מסופר על יצחק ביום הולדתו ה-123 בו הוא קרא לעשו וביקשו להכין עבורו אוכל וכך יברך אותו לפני מותו. רבקה שמעה הכול מהחדר ושלחה את יעקב לקבל את הברכות בתור עשו. יצחק היה עיוור וכך היה אפשר לקבל את הברכות בלי ידיעתו. רבקה הוציאה מהארון את בגדי עשו, הלבישה אותם על יעקב והוא הציג את עצמו לאביו כאילו הוא עשו.
כאשר שומע את מה שקרה, יצחק אומר לעשיו: “בא אחיך במרמה ולקח ברכתך”. אחיך רימה והטעה אותי.
מה המסר מהתנהגות כזו, האם רבקה לא הייתה יכולה לגשת לבעלה ולספר את האמת אודות בנם הגדול וכך היה מעביר את הברכות ליעקב! ראוי לזכור כי יצחק ורבקה היו נשואים כבר 84 שנים כך שהיה ביניהם אמון טוב, ובכל זאת העדיפה לפעול בדרך כל כך מורכבת.
הסכנה הגדולה בשקר היא ששקר אחד גורר שקרים נוספים. השקר הוא ממכר, מפתה, ובעיקר כורך חבלים עבים שמזמינים את השקר הבא. ישנו ביטוי ידוע שאומר: “כדי לתקן שקר אחד, נדרשים עוד כמה שקרים”….
איך זה שדווקא יעקב אבינו, מי שהיה באופיו “איש תם יושב אהלים” – מעורב בפרשייה שאבא שלו מגדיר אותה במילה המפורשת “מרמה”?
כאן התורה מעבירה מסר חריג בנוגע להתמודדות של אדם מול היצר הרע: עלינו להיות מציאותיים. בעולם מלא קונפליקטים וסתירות, הדרך הקבועה להתמודדות עם היצר הרע היא רמאות. השיטה בה בחר יעקב אבינו היא לא דיעבד ולא כורח, אלא יש בה מסר אודות הדרך היום-יומית בה אמור יהודי להתנהל בגישתו מול העולם הגשמי.
הדרך הנכונה להתמודד עם היצר היא באמצעות רמאות – משום שזאת הדרך הקבועה שלו. השיטה דרכה מפיל היצר אנשים גדולים היא טקטיקה מושחתת, לא קונבנציונלית: הוא לא אומר את האמת, הוא לא בא בלבושי יצר רע ומציג את הדברים כפי שהם, שמסוכן לחטוא, ולא טוב לחטוא, ואחר כך נתחרט על מה שקרה,אלא יוצר מצג שווא.
הוא לובש את בגדי יעקב ובא כיצר טוב. הוא מספר לנו שזה טעים, וזה ישנה לנו את החיים, ואנו נלמד דברים על עצמנו שלא ידענו, ובכלל אפילו על פי הלכה זה הדבר הנכון לעשות.
הוא מפעיל מנגנון של שכנוע פנימי כי זה הדבר הנכון לעשותו!. זה לא רק מלחמה של תאווה רגשית כנגד ההיגיון, אלא הרבה יותר חמור: זה היגיון כנגד היגיון!. הוא מסביר באמצעים ריאליים כי נכון עבורנו לחטוא.
לכן לעיתים על מנת להתגבר על שיטה זו, עלינו כביכול ללבוש את ‘בגדי עשו’ ולהתנהג באותו אופן בו הוא מתנהל מולנו ולנסות ליטול את מה שמגיע לנו באופן זה.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
