בפרשתינו מסופר על יעקב ששב ארצה אחרי 34 שנים בהן לא פגש את אחיו והוא מבקש לסדר את ההדורים עם עשו ושולח שליחים לאדום כדי להעביר מסר של שלום: הוא מבקש להגיד שכל תקופתו אצל לבן לא התעשר כפי שהיה צפוי מברכתו של אביו יצחק ורוצה להתפייס. אך השליחים חוזרים ומספרים שעשו עומד בזעמו. הוא יוצא עם 400 שכירי חרב במטרה לנקום ולחסל את יעקב ומשפחתו. 

התגובה של יעקב היא פחד. התורה מעידה כי יעקב אבינו התמלא אימה נוכח אחיו ושכירי החרב. והמדרש מבקר בחומרה את יעקב, כמו כל יהודי, הוא לא אמור לפחד מפני האויב. הפחד אמור להיות גורם זר, מושלל, בעולמו של המאמין.

נשאלת השאלה, כיצד היה יעקב אמור להגיב אל מול האיום של עשו?  

בניגוד למה שמקובל לחשוב שהעולם הוא מקום בו אין דין ואין דיין וכל רגע יכול לקרות בו דבר נורא, האמונה היהודית היא הפוכה: העולם הזה הוא מפעל מסודר, מאורגן, שלא קורה בו דבר בלי סיבה והסכמה מבעל הבית בורא עולם ומנהיגו. ובנוסף לא רק שישנו בעל הבית, אלא הוא חנון ורחום שרוצה את טובתנו. 

הגמרא מספרת על רבי עקיבא שעבר בעיר וביקש להתארח בה בלילה. להפתעתו, בעלי המלונות דחו אותו ולא היו מוכנים לפתוח את הדלת. לא נותרה ברירה והוא הלך לישון ביער. לפתע בא אריה וטרף את החמור עליו רכב, ורבי עקיבא הגיב במילים כל מה שעושה ה’ הוא לטובה. בא תרנגול וטרף את התרנגול שהיה אמור להעיר אותו, ושוב רבי עקיבא אמר כמקודם , ושוב נשבה רוח וכיבתה את הנר לאורו למד ושוב אמר כל מה שעושה ה’ הוא לטובה . לפתע שמע רבי עקיבא צרחות מהעיר הסמוכה, התברר שפלוגת שודדים התנפלה על העיר, וכך ניצלו חייו של רבי עקיבא. אילו היה מתארח בעיר, הנר דולק, החמור נוער או התרנגול קורא– היו השודדים פוגעים בו.

נמצא ביסוד האמונה 2 דברים: 1. העולם הוא מקום מאורגן, 2. המארגן הוא טוב לב!. הקב”ה הוא אבא שהביא אותנו לעולם, הוא יוצר שיצר כלי ולכן ברור שהיוצר חס על מעשה ידיו. הוא רוצה שנצליח ולא נדעך או ניפגע סתם כך.

מתוך שני היסודות הללו, נמצא שרגש הפחד הוא עיוות חשיבתי. הפחד משרת תפיסה לפיה אני עומד מול עולם עצמאי, לבד מול אנשים רעים, וזאת טעות גמורה: העתיד הוא מפוקח ומאורגן בראשות בורא עולם שרוצה בטובו להביא כל אדם אל המקום הנכון עבורו. 

בנוסף האמונה מפנה לכיוון אחר. במקום להתעסק עם האדם הפוגע, האמונה מובילה אותנו למערכת יחסים עם הקב”ה. עלינו לפנות אליו ולחשוב מה הוא  רוצה. הוא בוודאי אינו רוצה לפגוע בנו סתם כך ולכן במקום לפחד – לבקש. במקום להיבהל – להתפלל. 

ואם אירע בפועל משהו שלא רצינו שיקרה, האמונה מחייבת כי ישנה בכך מטרה כלשהי. האמונה היא ההבנה שה’ רוצה מאתנו יותר. יותר משהאמונה מזכה היא מחייבת. היא קריאה לאחריות ולעשייה. הרע הוא לא טוב, הוא קריאה לשינוי, לעשות דברים נכון יותר.

פחדו של יעקב הפגין כביכול חוסר אמונה,שכן: א. הנך מייחס כוח לאיש הפוגע במקום לאלוקים. ב. אינך מאמין בטובו של ה’ שרוצה להקל את הדין גם על מי שחטא. ג. אינך מתמקד במסר שהאירוע נועד להעביר לך. תמורת הפחד, יעקב היה אמור:א. להתעלם מקיומו של עשו. ב. לפנות אל ה’ בתפילה שיושיע אותו מתוך אמונה כנה כי ה’ רוצה לעשות את זה. ג. לחשוב מהו צריך ‘לשפר’ בעצמו כביכול.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי