בפרשתינו מסופר על התקופה שלאחר ירידת יוסף למצרים ומכירתו לעבד, ולאחר הנסיון בו עמד עם אשת פוטיפר נזרק לכלא. ולאורך פרק שלם בתורה, 23 פסוקים, התורה מתארת יום בחיי יוסף בכלא. הוא יושב תחת אשמה ומכניסים שני אסירים חדשים אליו לתא. שני שרים בממשלתו של פרעה שחטאו והם מושלכים אל אותו תא של יוסף. בוקר אחד קם יוסף בבוקר ורואה את שכניו זועפים. הוא שואל “מדוע פניכם רעים היום”? הם מספרים שחלמו חלומות מטרידים. היה ניתן לחשוב שיוסף לא יגיב ויחזור לענייניו, אך הוא מבקש לשמוע את החלומות. וכאן לאורך פסוקים רבים מתארת התורה את פרטי החלומות ואת הפתרון שהעניק להם יוסף.
מדוע חשוב לשמוע תיאור חלומות של שני אסירים? האם לא היה מספיק לומר בשני משפטים שיוסף פתר את החלום לשר המשקים ואחרי שנתיים השר נזכר בו וסיפר עליו לפרעה?!
מבואר כי יוסף לא איבד את מידת האחריות. הוא הבין שהחיים יותר גדולים ממנו עצמו. הוא לא שקע ברחמים עצמיים, לא דעך ולא נבל, ואדרבה, התעלה מעל כאבו האישי ושם לב אל המצוקה סביבו.
לכאורה ניתן לומר שיוסף הוא אדם שסבל המון. הוא אסיר בודד, אימא שלו נפטרה, אבא שלו ישב עליו שבעה, אחים שלו חזרו הביתה עם כתונת טבולה בדם ואמרו שחיה רעה אכלתהו. ובעלת הבית העלילה עליו עלילה והוא הושלך בבושות נוראות לבור הכלא. אדם כזה אמור היה להיות נואש, להיות מוצף בתחושת קרבן.
אך מה שקרה הוא ההיפך הגמור. כשיוסף קם בבוקר וראה את שני שכניו זועפים, יוסף ידע כי יש לנו אחריות לסביבה ו”במקום שאין אנשים השתדל להיות איש”. ואם אלוקים שם אותי במקום הזה – כנראה שיש מישהו או משהו שזקוק לי. ולכן התורה מאריכה לפרט את כל אריכות הדו-שיח בין יוסף לשרים.
השלב בו יוסף התחיל את היציאה ממאסר זה בדיוק בבוקר בו יוסף הביט החוצה, מסביב, והעניק אמפתיה לשכניו, זה היה הרגע בו התהפך המזל שלו עצמו ונוצרה התשתית להציל את העולם כולו מהרעב. ובחלוף שנתיים כשפרעה חיפש פותר חלומות, יקום שר המשקים ויספר על פותר החלומות העברי שהכיר בבור הכלא, ויוסף יוזמן לארמון פרעה, ימונה למשנה למלך מצרים, ויקבל את הכלים להציל את העולם כולו מכליה ברעב הנורא.
מה שהתורה רוצה ללמד הוא: א. שלעולם לא נדע את האפקט של אמפתיה אחת, של “בוקר טוב” אחד. בשבילנו זה בסך הכול להיות בנאדם ולומר “בוקר טוב” למי שיושב מולך, ואולי בשבילו זה יהיה הרגע שישנה את חייו. אולי הוא יחליט לתת הזדמנות נוספת לנישואים שלו, אולי להעניק מחילה לילדים שלו, ובוודאי ללמוד ממך להיות יהודי טוב יותר.
כשאתה עוזר לאדם אחר – אתה הופך את החיים שלך עצמך לבעלי משמעות ומחולל הצלחה לעולם כולו. הקב”ה ברא עולם שבנוי כמו סליל חוטים. כולנו כרוכים זה בזה והשלמות שלי תלויה בשלמות שלך. לא נועדנו לחיות ביחיד אלא בקבוצות ואני לא אגיע לאושר בלעדיך ואתה לא תגיע לאושר בלעדי. כך מפרשים את הביטוי “כל ישראל ערבים זה לזה” – “ערבים” מלשון “מעורבים“. אנחנו משפחה אחת, וההצלחה שלי תלויה דווקא בהצלחה שלך.
בהתאם ליסוד האמור שהביא הרבי – כי האמפתיה ששידר יוסף לשר המשקים, העניקה משמעות מחודשת לחיים שלו עצמו – מסבירים דרשנים לאורך הדורות.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי