בפרשתינו מתוארת תקופת חייהם של יעקב ומשפחתו במצרים. בפעם הראשונה בחייו, יעקב זכה “לחיות”. יעקב אבינו שכל חייו התחנן “לישב בשלווה” ותמורת זאת מצאו אותו כאב וצער כל ימיו, דווקא בארץ מצרים בסוף ימיו, זכה יעקב להגשים את חלומו ולסיים את החיים ב-17 שנים מאושרות בהן היה מוקף בילדיו ונכדיו כשיוסף מושל על המדינה .
בסיפור פטירתו של יעקב אבינו נאמר “ויגוע ויאסף אל עמיו”, כותב רש”י: “ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רז”ל יעקב אבינו לא מת“.
לכאורה הדבר אינו מובן, כיצד יתכן שיעקב אבינו לא מת , הרי החיים מסתיימים בשעת פטירתו של אדם מן העולם ?
רש”י, הנחשב לגדול מפרשי התורה, מביא את המקור מהגמרא, ממסכת תענית, שם אחרי משפט זה ממשיכה הגמרא ושואלת “וכי בכדי ספדו ספדייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא?” [=וכי לחינם ספדו, חנטו וקברו אותו?]
והתשובה בגמרא היא “מה זרעו בחיים אף הוא בחיים“.מוסבר שבכוונת הגמרא להבהיר ש”יעקב אבינו לא מת” אין הכוונה לחיי הגוף – שבהם אכן היתה מיתה – אלא לחיי הנשמה,שהיא נצחית ולכן בזה “אף הוא בחיים”.
הגמרא מציגה את העובדה שבני יעקב (בני ישראל מכל השבטים) יהיו קיימים לנצח, ובזהר נאמר ש”נשמת יעקב כלולה מכל נשמות ישראל מעולם ועד עולם”, זאת אומרת, שכל יהודי יש בו ניצוץ מנשמת יעקב. וזוהי כוונת הגמרא: “מה זרעו בחיים” – כיון שבני ישראל חיים לעד – הרי “אף הוא בחיים” כיון שנשמתו מלובשת וממשיכה לחיות בכל יהודי!
ונמצא שאין כאן סתירה בין הדברים כיוון שגופו של יעקב אכן טעון קבורה וכו’ אך חייו הגשמיים של יעקב לא פסקו, כיון שזרעו-עם ישראל- חיים נשמה בגוף, הרי גם נשמתו ממשיכה לחיות.
לעיתים הדבר בא לידי ביטוי בשימור דרכו של יעקב אבינו במשך כל הדורות וכן בהליכה בדרכים אשר הורה, לכן ייתכן שהדוגמא האישית אותה הראה במשך כל ימי חייו משתקפת בהתנהגותם של הבנים והיא זאת שמשאירה את קיומו בעולם הזה אף שהגוף איננו.
אם כן, דרכו של רש”י ללמדנו שעיקר האדם הוא הרוחניות שהוא משאיר מפני שהיא יכולה להמשיך אצל ילדיו וממשיכי דרכו.
יעקב אבינו זכה להמשכיות נצחית. חותמו של יעקב אבינו נשאר כאן לנצח נצחים, על כן יעקב אבינו לא מת. על כן אומרת הגמרא במסכת תענית – “מקיש הוא לזרעו – מה זרעו בחיים , אף הוא בחיים “. מאחר וזרעו של יעקב יהיה כאן בעולם תמיד, ממילא יעקב חי כאן בעולם. השפעתו של יעקב על בניו, תהא ניכרת לנצח נצחים.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
