מאורעות השבוע גרמו לרבים מאיתנו לוותר על שעות שינה רבות . לפתע, סדר העדיפויות היומיומי השתנה. סידורים שונים, הרגלי שיגרה ודברים פחות מהותיים נדחו לזמנים אחרים, שקטים ורגועים יותר. ימים בהם השמיים בהירים וקולות שיגרה יומיומיים נשמעים בחלל האוויר.
אצל משפחות עם ילדים תחושת האחריות גוברת עוד יותר והמחויבות האישית גדלה. שלומם של הילדים ובטחונם האישי, עומדים בראש מעייננו, עקב כך, אנו ההורים, מוותרים על עיסוקינו השוטפים, על סדר יום תובעני ועמוס, על מחויבויות אלו ואחרות ונשארים בימים אלו בבית לצד הילדים.
מעניין לראות שבפרשת השבוע שלנו, פרשת ויצא אנו מוצאים מעין עניין זה אצל יעקב אבינו:
פרשתנו נפתחת ביציאתו של יעקב לחרן, אל דודו הרשע, לבן הארמי. בדרכו עצר יעקב בבית אל , שם התפלל לה’ ושכב לישון.” וישכב במקום ההוא”.
במדרש רבה מובאים על פסוק זה שני פירושים:
פרוש ראשון- באותו מקום שכב! אבל י”ד שנה כששמש בבית עֶבֶר לא, שכב בלילה שהיה עוסק בתורה.
פרוש שני- כל כ’ שנה שעמד בבית לבן לא שכב. כמו שנאמר בפסוק “ותידד שנתי מעיני” ועוד יותר שלא שכב.
עפ”י הפרוש הראשון, ניתן להבין מדוע לא ישן יעקב במשך י”ד שנה בבית עֶבֶר .הוא שקד שם על לימוד התורה וניצל כל רגע פנוי. כבחור צעיר שעוד לא בנה את ביתו השקיע יעקב את כל כוחותיו ומרצו בלימוד התורה.
אך לפי הפרוש השני, קשה להבין מדוע לא ישן יעקב בעשרים שנות עבודתו אצל לבן? הרי שם עסק בעבודה פשוטה של רועה צאן…
הליכתו של יעקב לחרן לביתו של לבן הייתה בעלת חשיבות גדולה, שם הוא בנה את ביתו לאחר שלקח לו נשים ממשפחתו וכך השלים יעקב את השלב הראשון בהקמת המשפחה אך לפניו עמד עוד החלק העיקרי בבניית הבית והוא להנחיל לבניו ובכך לדורותיו אחריו את ההנהגה הישרה ואת האמונה בבורא עולם המלווה אותנו גם כן במשך דורות.
טענתו של לבן הייתה “הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני…” וכך טען כלפי יעקב וכך גם יורשיו טוענים בכל דור כלפי צאצאי יעקב ,אתם הגדולים תנהגו בדרך ה’ ותמשיכו ללמוד תורה יומם ולילה .
אבל מה עם הילדים שהרי הם גדלים בעולם מתקדם יותר ומפותח בהרבה? ואם תחברם לדרך התורה כיצד יסתדרו בעולם שכזה שעיקרו חומריות והרצון למילוי הרצונות העצמיים? בדרך זו יגדלו הנערים ולא יסתדרו בעולם אם רק ינהגו בדרך התורה. כך גם טענתו של לבן “הצאן צאני” במה שקשור ללימוד התורה אינני מתערב אבל, בשעת המסחר והעסק מדוע עלייך להתנהג בדרך הישר? לבן הארמי (אותיות רמאי) טוען שאי אפשר להסתדר בדרך הישר כי בשביל להצליח אי אפשר ללכת בדרך התורה. כדי להרויח במסחר לא ניתן להתחשב באיסורים של רמאות והשגת גבול כך לא יהיה רווח.
ולכן מסר יעקב את נפשו “ותידד שנתי מעיני” ואולי כלל לא שכב כי בשונה מהפירוש הראשון של המדרש שבו שקד על לימוד התורה, כאן הקפיד על משפחתו ועבודתו כמו שאמר “עבדתיך ארבע עשרה שנה (חינוך הילדים) בשתי בנותייך, ושש שנים בצאנך שדאג שהכול יהיה על פי תורה .
הוספה אם יש מקום
שואל המדרש: ומה היה אומר יעקב בזמן שלא שכב בבית לבן ומשיב המדרש: טו’ שיר המעלות שבספר תהילים וכמו שכתוב “שיר המעלות… יאמר נא ישראל” כלומר ישראל סבא –יעקב אבינו.
דעה נוספת יש במדרש: כל ספר תהילים כולו היה אומר וכמו שכתוב “ואתה קדוש יושב תהילות ישראל”
שישראל סבא יעקב אבינו היה אומר תהילות להקב”ה.
כלומר, בלילות בזמן שהיה שומר על צאן לבן, היה שם מבטחו בבורא עולם ואומר תהילים על מנת להצליח ולהתגבר על עצותיו ודרכו של לבן הארמי. ואותם ספרי תהילים שאנו אומרים בכל עת הם השמירה וההגנה שלנו שנותנים לנו ביטחון ומחזקים אותנו .
עד כאן ההוספה
את הכוח הזה ללכת על פי תורה ולשמור על חינוך הילדים וההתעסקות עם העולם שתהיה לפי התורה קיבלנו בירושה עד סוף כל הדורות מיעקב אבינו. את המסירות נפש צריך להשקיע בחינוך הילדים שיהיה מקודש לחלוטין ולנהל את כל ענייני הבית והפרנסה באופן שאצל כל אחד מה שקובע בבית זה דעת תורה ובדרכי ישראל סבא.
גם אצלנו צריך להיות כמו אצל יעקב “ותידד שנתי מעיני”. עיניין חינוך הילדים והרצון ללכת בדרכי אבות, מצריך התמסרות לעיקר הנכסים שלנו שהם דור ההמשך שאנו מגדלים וזאת כדי שנצליח להתמודד עם הקשיים היום יומיים ולמרות הימים הקשיים שאנו חויים כעת.
אנו נמשיך לשמור על דרכו של עם ישראל במשך כל הדורות וזה יביא לנו את הניצחון האמיתי.
ויהי רצון שכבר יתקיים “ושם קץ לחושך” ונזכה לצאת מן המיצר אל המרחב וכבר תגיע הגאולה השלימה ונזכה לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו ,אמן.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
