בפרשתנו מסופר כיצד הקב”ה אומר למשה רבינו שילך אל פרעה ויאמר לו שהוא צווה להוציא את בני ישראל ממצרים: “שלח את עמי ויעבדוני”!

משה טען אל הקב”ה: “הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה”. מבאר רש”י- “ערל שפתים” פירושו “אטום שפתים”, כאילו השפתיים שלו היו אטומות וסגורות. אי לכך, איך פרעה יוכל להבין מה שמשה אומר לו?

על כך ענה לו הקב”ה: ” ראה נתתיך אלוקים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה… “. כלומר, הקב”ה משיב למשה שאהרן יהיה הנביא שלו והוא יעביר את המסר באופן ברור בפני פרעה, כדי שיבין את הדברים.

רש”י מסביר ששניהם ביחד ילכו לפרעה, ו”אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעת מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה”. משה יחזור בדיוק על הדברים כפי שאמר לו הקב”ה; אלא, שכיון ודבריו של משה יהיו בלשון הקודש, יחזור על כך אהרן בשפה ובאופן שיובן לפרעה.

כאן נשאלת השאלה: בשביל מה בכלל היה צריך משה ללכת לפרעה ביחד עם אהרן? הרי פרעה לא הבין לשון הקודש, כפי שמספרים חז”ל, אז למה לא היה מספיק שאהרן ילך לבדו לדבר עם פרעה?

פרעה היה עקשן וגאוותן ביותר. אחד שלא התרגש משום דבר. על כן, בכללות ועל פי רוב, לא היה מספיק בדברי טעם ושכנוע כדי לשבור את גאוותו ובוודאי לא דברים שיבואו מצידו של אהרון. אומנם רש”י מסביר שנכון הוא שפרעה לא הבין מה משה אומר, מאחר וכדברי חז”ל, “שכינה מדברת מתוך גרונו של משה”. כלומר משה לא אמר כלום מעצמו, אלא רק חזר על מה שאמר לו הקב”ה מילה במילה בלשון הקודש. אבל מאידך, היה כאן הכרח בכך שיבוא דווקא משה כנציג בשליחות ישירה מהקב”ה עצמו, מאחר ודווקא לו יש כוח וקדושה מיוחדת שהפחידה את פרעה ושברה את גאוותו ועקשנותו של פרעה. נוסף לכך, כלפי חוץ צורת הדיבור והבעות פניו של משה באותה שעה חיזקו בקרב פרעה את התובנה ביחס למילים הקשות שהוא מבטא וזה הדבר שהכי הפחיד אותו.

נשאלת השאלה מדוע באמת דיבורו של משה לא היה ברור, למה היה קשה למשה לדבר?

ראשית, התשובה לכך היא שמשה לא אמר כלום מעצמו אלא כאמור רק חזר על מה שהקב”ה אמר לו בלשון הקודש. שנית, משה הרגיש שכל הזמן הקב”ה נמצא אתו ומסתכל עליו והיה מודע לגדולתו. “חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו”, דהיינו אדם חכם מבין שכאשר יש לפניו אדם יותר גדול ממנו הוא צריך לכבד אותו, לשתוק בנוכחותו ולא לדבר בפניו; כל שכן שמשה חש קטנות מאחר והוא בסך הכול בן אדם שהינו אין ואפס, בפני הקב”ה. וזהו גם הפירוש לפסוק שמשה היה “עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה”, מאחר וגדולתו הייתה בטלה בעיניו אל מול היחס לקב”ה.  זה מה שהביא לכך שמשה היה “כבד פה וכבד לשון”, “ערל שפתיים”.

ההוראה לנו מכל האמור לעיל היא שגם אם לפעמים אנו מגלים בליבנו ובמעשינו ‘פרעה’ המבטא את יצר הרע העקשן במיוחד, כמו פרעה שמתעקש ולא מזיז לו שום דבר, כך היצר הרע לפעמים מתעקש על דברים מסוימים. הרי שעלינו לזכור את ניצוץ משה רבנו, הקיים בנו. ניצוץ זה בתוכנו מזכיר לנו את השגחתו ונוכחותו של הקב”ה בחיינו בכל רגע ועל ידי כך יוכל לסייע לנו לבטל את עצמנו לרצונו של הבורא וכך לנצח את יצר הרע שבנו. כשנצליח להתגבר על ‘פרעה’ נביא את הגאולה האמיתית והשלימה, ותהיה גאולת עולם עם נסים ונפלאות, אפילו יותר מהנסים שהיו ביציאת מצרים!

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי