בפרשת השבוע אנו קוראים על עם ישראל שהתכונן לצאת ממצרים. לפני צאתם הם רוקנו מהמצריים את כל כספם: “ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות” “וישאילום וינצלו את מצרים”.

זאת על פי ציווי מפורש מהקב”ה למשה, “דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב”, ורש”י אומר: “דבר נא, אין נא אלא לשון בקשה…” שיבקשו מהם את כספם ורכושם.

נשאלת השאלה מדוע היה כל כך חשוב לקב”ה שיהודים יבקשו מהמצריים את רכושם?

אם בני ישראל היו לוקחים את הרכוש מהמצריים בעל כורחם, או בלא בידיעתם, הרי שהמצריים לא היו מרגישים בזה תשלום על עבודתם המפרכת של בני ישראל. בנוסף, לקיחת הרכוש בכוח הייתה גורמת לבני ישראל לחשוש תמיד שמא המצריים ייטלו או יבקשו מהם את כספיהם בחזרה. לכן הם ביקשו מהמצרים שיתנו להם במתנה גמורה מצידם את כספיהם כשכר לעבודתם הקשה וכעונש למצרים. זה יהיה בגדר תנחומין מעט על הגלות המר שהיה לאורך השנים.

כך למשל הגמרא מספרת שבני מצרים באו אל אלכסנדר מוקדון בטענה שהיהודים צריכים להחזיר להם את כל הכסף והזהב שהם “שאלו” מהמצריים לפני צאתם ממצרים. ענה להם גביהה בן פסיסא, אדרבה, אתם חייבים לנו שכר עבודה של שישים ריבוא אנשים ששיעבדתם והעבדתם במצרים, ולא הייתה להם תשובה על כך וברחו… (סנהדרין צא, א). משמע אפוא שהכסף והזהב היה תשלום על העבודה והצרות שבני ישראל סבלו במצרים.

אם כן, מצאנו שהרכוש הגדול שביקשו מהמצריים שימש הן כשכר לבני ישראל על עבודתם הקשה וגם כעונש למצריים בזה שרוקנו אותם מכספם.

מסופר שמשה רבנו טוען בשם בני ישראל: “ולוואי שנצא בעצמנו”. בשביל מה לקחת רכוש גדול, אומר לו הקב”ה: שלא יאמר אברהם אבינו: “ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול לא קיים בהם”. כלומר שלאברהם לא יהיה פתחון פה לטעון מדוע בני ישראל עבדו בפרך על פי נבאותו של הקב”ה ואילו המשך הנבואה “יצאו ברכוש גדול” לא התקיימה כפי שהובטח בברית בין הבתרים.

לכאורה אינו מובן מדוע היה חשוב לבורא עולם לקיים את ההבטחה כלפי אברהם אבינו שיצאו ברכוש גדול? הלא גם לאברהם בוודאי היה חשוב שצאצאיו רוצים רק לצאת, ופחות עניין אותם הרכוש שעימו יצאו.

ההסבר לכך הוא שהרכוש איננו דבר נוסף ליציאת מצרים, אלא להיפך. כל המטרה בירידה למצרים, היא כדי להביא את ה”רכוש הגדול”. הן הרכוש הפיזי שמגיע להם כשכר על עבודתם, והן ובעיקר, ניצוצות הקדושה העצומים שנמצאים בתוך כל דבר גשמי בעולם. כך גם הרכוש הגדול יכול היה להזדכך רק על ידי ירידת בני ישראל למצרים ואיסופם את הרכוש בצאתם משם. בכך התעלו ניצוצות קדושה אלו שברכוש ונהיו חלק מעם ישראל.

מבאר בעל הטורים ממון בגימטרייה סולם(136), אם אדם עושה שימוש נכון בכסף אז, כמו בסולם שעולים בו, כך הוא מקדש אותו. בספר בראשית מסופר שיוסף ליקט את כל הכסף שבעולם והביא אותו למצרים. אחרי כן בני ישראל דרשו את הכסף מהמצרים בכדי שיוכלו להשתמש בו ובכך להעלות את הכסף לקדושה, זאת על ידי שתרמו אותו לבניית המשכן.

ידיעת עם ישראל שיש מטרה בעבודתם, הכול בכדי שיצאו ברכוש גדול, מהווה סיוע ונתינת כוח לעם ישראל.

כמותם גם אנו שרויים עדיין בגלות ומצפים לגילוי הגאולה. כאשר אומרים לנו מראש, שכל העבודה היא כדי להגיע לרכוש הרוחני הגדול, לניצוצות הקדושה הנמצאים בגלות אשר יתנו לנו תוספת כוח בעבודת ה’, מהוה הדבר תמריץ לעצם העבודה. נרצה להשלים את מעשינו ולצפות מה’ שיביא לנו תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי