בפרשת השבוע אנו קוראים על בניית המשכן. אנו חוזרים פעם נוספת על כל הסיפור של בניית המשכן, תוך התייחסות לכל הפרטים ופרטי הפרטים, למרות שהדבר הובא אלינו כבר בשבועות הקודמים בפרשת “תרומה” ו”תצווה”.
אם כן, מהי הסיבה לכך שגם בפרשה הנוכחית התורה חוזרת על כל פרטי בניית המשכן באופן שנראה שזו הפעם הראשונה שהיא מתייחסת לזה?!
השאלה נעשית קשה להבנה אף יותר כאשר מתבוננים לעומקה של הפרשה: מילא התזכורת באשר לעשיית הכלים במשכן, הרי זהו דבר שיצטרכו תמיד. כך גם חשוב שנלמד על הארון, השולחן והמנורה, שיש לדאוג לנוכחותם בכל בית מקדש שיקום אי פעם. בשונה מכך, לא ברורה החשיבות בלמידה על אופן בניית המשכן. המשכן הינו זמני מעיקרו, שהרי הוא נבנה במהלך שהותם של בני ישראל במדבר, ונועד לשמשם עד לרגע כניסתם לארץ ישראל.
למרות שכל הפרשה עוסקת במשכן, להפתעתנו דווקא הפסוקים הראשונים מדברים על שבת.
התורה אומרת שבשבת אסור לעשות מלאכה. חכמים הוסיפו יותר מזה וגרסו כי אסור אפילו לדבר על מלאכה בשבת או לדבר על עסקים בשבת, מאחר וכבר הובן שלמילים יש כוח של יצירה (כגון זה של בריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא). כמו שכתוב בשו”ע :”ודבר דבר דרשו חכמים שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול ולא יאמר דבר פלוני אעשה למחר .. כגון שכירות ומקח וממכר וכיו”ב .. אסור”.
כוחן של המילים הוא כה רב עד כי במצוות שעלינו לקיים בבית המקדש (כמו הקרבת קורבנות) אך מנועים מלקיימן לנוכח היעדרו בחיינו, עלינו לציין את הדבר בפינו באמצעות תפילה כפי שתיקנו חז”ל,”ונשלמה פרים שפתינו”(הושע,יד’ ג).
“אמר יחזקאל לפני הקב”ה רבש”ע עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאנו ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית .. וכי יכולין הן לעשות הניח להם עד שיעלו מן הגולה .. א”ל הקב”ה ליחזקאל ובשביל שבני בגולה יהא בנין ביתי בטל, א”ל הקב”ה גדול קרייתה בתורה כבנינה לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה .. ואני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית”(מדרש תנחומא).
מהדברים האמורים לעיל משתמע כי הלימוד באשר לצורת הבית אינו מהווה זיכרון בלבד לבנין בית המקדש, אלא שעל ידי שהוא עוסק בלימוד הוא עוסק בבניין הבית ממש!.
חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא בהתבוננות באופן בו התורה משתמשת במילים ספורות או ברמזים כדי לתאר את דרישתה לקיים את המצוות הכי חשובות בה. כך לדוגמא, על מצוות התפילין כתוב רק “וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” ותו לא. לא מופיע בתורה כיצד מייצרים תפילין, באיזה צבע, באיזו צורה וכיצד מניחים אותן. כל הפרטים הללו מופיעים רק בתלמוד, בתורה שבעל-פה. כך גם למשל כחלק ממצוות שמירת שבת, אנו קוראים בתחילת הפרשה דבר אחד בלבד: “לא תבערו אש…”. בשונה מכך, הלכות השבת, האיסורים (ל”ט מלאכות) ומה צריך לעשות לא מופיעים בתורה, אלא רק בתלמוד.
למרות שבקריאה ראשונית הדבר נראה תמוהה, הרי מכל האמור לעיל, אפשר להבין שכל המצוות האחרות (כמו תפילין, שבת ועוד) כתובות בתורה בקיצור וברמז מאחר ושאר הפרטים מתווספים בהמשך, משאין כן פרשת המשכן הכתובה באריכות, בדקדקנות ובפרטי פרטים.
בבניית המשכן, הקב”ה ידע שעם ישראל יהיה בגלות במשך אלפי שנים ולא יוכל לקיים את המצווה הזאת בפועל. אי לכך, הדרך היחידה, אפוא, שנוכל לקיימה בכל שנות הגלות היא רק על ידי הלימוד וזאת על ידי מקסימום פרטים הקשורים לדבר.
אם כן, בכל פעם שנלמד, על בנין המשכן ועל הקרבת הקרבנות, הרי שהדבר מסייע לבניית בית המקדש בפועל ממש.
אנו למדים מזה, שמצוות שאפשר לקיימם הלכה למעשה צריך, כמובן, לקיימן ממש. אבל מצוות שאין באפשרותנו לבצען אנו מקיימים בדיבור בשעה שלומדים תורה. מכאן חשיבות הלימוד גם בנושאים שאין בהם מצווה לקיום יום יומי.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
