פרשתנו מספרת על בלק מואב, שארצו הייתה ממוקמת בדרך לארץ ישראל ולכן חשש מהמלחמה כנגד עם ישראל שנמצא בדרכו לארץ וניצח את שתי המעצמות החזקות באזור, את "סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן" ולא נותר אלא לחצות דרך מדינה חלשה בשם מואב.

משה ביקש בסך הכול לעבור דרכם. אך בלק חששמהעם העצום שיחדור בתוך ארצו וחיפש דרך לבלום אותם. הוא הבין שבדרך מלחמה לא יצליח לעצור את עם ישראל ולכן חיפש דרך אחרת שכן תצליח.

לאחר התייעצות, בלק החליט לפגוע בעם ישראל על ידי מישהו ש"כוחו בפיו". אדם שיודע לקלל ולעורר קטרוגים לפני האלוקים. "בלעם בן בעור", גדול נביאי התקופה, מיסטיקן מארם נהריים שידע לקלל.

הוא קיווה שבאופן זה יוכל להתגבר עליהם, אך מספרת הפרשה, שתוכניתו זו נכשלה, "במקום לקלל יצא מברך" , בלעם ניסה במשך מספר נסיונות לדבר רע ולקלל אך לא עלתה בידו ובמקום זה שיבח את המעלות של עם ישראל וגילה את מעלותינו וייחודנו כעם.

מכאן מלמדת אותנו התורה הפרשה את הביטוי המוכר "מעז יצא מתוק ".

פירוש שמהדבר השלילי יצא דבר חיובי.

שלעיתים דברים הנראים רע ויכולים לגרום לדבר לא טוב, מתהפכים לטוב ואנו רואים איך מהדבר שיכל להתרחש בצורה שלילית דווקא יצא טוב, ונשאר לחזק את אמונתנו מתוך הידיעה שלא כל הדברים מסתיימים כפי האופן בו הם נראים, ולעיתים משתנים .

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי