בפרשתנו אנו קוראים על ברכת המזון, הברכה היחידה שחיובה מן התורה (שאר הברכות הן מדרבנן). בתורה כתוב: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".
ברכת המזון מורכבת מארבע ברכות:
הגמרא במסכת ברכות (מח, ב) אומרת שאת הברכה הראשונה חיבר משה רבנו בשעה שירד המן לישראל – "משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן".
הברכה השנייה תוקנה על ידי יהושע, "יהושע תיקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ". הוא היה זה שהכניס את העם היהודי לארץ ישראל לימד אותם להודות לה' "על הארץ הטובה אשר נתן לך".
הברכה השלישית – "רחם על ישראל עמך". אומרת הגמרא ש"דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים", כלומר: דוד המלך שהיה זה שהביא את עם ישראל לירושלים והוא בנה את העיר חיבר ברכה זאת – "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך". שלמה המלך בנה את בית המקדש ולכן הוסיף בברכה "על הבית הגדול והקדוש". לאחר חורבן בית המקדש נשתנה נוסח הברכה המקורי. מאחר ואנו מתפללים לה' שישוב ויבנה את ביהמ"ק, אנו מברכים "ותבנה ירושלים עירך, במהרה בימינו,… אמן".
בסיום הברכה השלישית אנו אומרים "בונה ירושלים. אמן". בדרך כלל האדם המברך אינו עונה אמן אחר ברכתו, (עניית "אמן" מוטלת דווקא על השומעים שלא אמרו את הברכה) ואילו כאן האדם עצמו עונה אמן לאחר ברכתו.
נשאלת השאלה, מהי הסיבה אפוא שהברכה הזאת, השלישית בברכת המזון, יוצאת מן הכלל ומוסיפים לאחריה את המילה "אמן"?
הסיבה לכך היא ליצר חלוקה בין שלושת הברכות הראשונות לבין הברכה הרביעית, שכן נכתב בהלכה ששלושת הברכות הראשונות הן מהתורה והן גם אלו שמעידות על אופייה של הארץ הטובה ברוחניות.
אולם הברכה הרביעית שבברכת המזון- "המלך הטוב והמטיב", צורפה בתקופה מאוחרת יותר על ידי רבן גמליאל ובית דינו ביבנה, ככתוב בגמרא: "הטוב והמטיב ביבנה תקנוה".
ברכה זו הוספה לאחר מרד בר כוכבא. כאשר הקיסר הרומאי, דיכא את המרד ביד קשה ונהרגו מאות אלפי יהודים בקרב על העיר ביתר, שהיא העיר הגדולה והחשובה שבה התנהל עיקר המרד הגדול. הרומאים אסרו להביא את ההרוגים הרבים לקבורה, בכדי ללמד את כולם לקח שלא יעשו מרד נוסף. וכך, במשך כמה שנים, שכבו גוויות רבות על האדמה. רק כעבור זמן רב רבן גמליאל ובית דינו ביבנה צמו והתפללו במשך ימים רבים ואף שיחדו את הפקידים הרומאים עד שבסופו של דבר אלו נתנו את רשותם לבצע קבורה. רק אז גילו שבאורח נס הגופות לא הסריחו.
על כך אמרה הגמרא: "…הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה".
אם נתבונן, נבחין כי כל ברכה בברכת המזון מסמלת ומשקפת תקופה מסוימת בחיי העם היהודי:
הברכה הראשונה שנתקנה ע"י משה רבנו על המן מסמלת את דור המדבר; הברכה השנייה שחיבר יהושע מכוונת כלפי התקופה שעם ישראל נכנס לארצו; הברכה השלישית שתוקנה על ידי דוד ושלמה משקפת את תקופת הזוהר של העם היהודי שנמצא בירושלים כשבית המקדש עומד על מכונו. לבסוף, הברכה הרביעית מסמלת את הגלות המרה, תקופת הצרות וההשמדות של העם היהודי.
בעשותם כך, חכמי יבנה רצו ללמדנו שיש למצוא את הטוב בכל טרגדיה ולברך עליה. במקום להסתכל על חורבן ביתר והאלפים שנהרגו שם, אדרבה, הם בחרו דווקא להתרכז בפן החיובי למצוא את הנס שהתרחש שם ואותו להדגיש. בכך בחרו ללמד אותנו שגם שם בתוך החורבן ניתן למצוא את הניסים ואת כוחו של הקב"ה.
גם בדורנו, אפשר לחשוב גם אחרת, ניתן תמיד למצוא את הניסים ואת הנפלאות שיש לעם ישראל בכל זמן, צריך לבחור להתרכז בנס ההצלה המופלא והשמירה עלינו כעם ישראל. עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
