בפרשתנו מופיע הציווי על ספירת העומר. שהיא אחת המצוות הנוהגות במשך 49 יום שבין חג הפסח לחג השבועות מדי ערב וערב. אנו סופרים הן את הימים והן את השבועות.
לפי המובא בספרי קבלה מצוות ספירת העומר היא הרבה יותר מלספור ימים. המשמעות הפנימית של מצוות ספירת העומר, היא הליך הכנת המערכת הרגשית שלנו לקבלת התורה. מאחר וכל אדם מורכב מאישיות הכוללת מידות שונות ונטיות שונות אנו עוברים תהליך פנימי, מסע של מהפך, טרנספורמציה, בנקודות העמוקות ביותר של הנפש ומכינים את האישיות למתן תורה.
מצד אחד התורה מכירה היטב בקושי לטפל באופי. הנטיות של האדם נובעות מתוכו עצמו ומדובר באתגר ענק להיפרד מהרגלים ותבניות חשיבה.
מצד שני, היהדות מעולם לא דגלה בחיים קלים."אדם לעמל יולד".ההשקפה היהודית סבורה שנולדנו לתקן את עצמנו, לכן אדם אינו אמור לבחון רק מה עשה ומה דיבר, אלא גם מה הוא הרגיש.
כבר נכתב, המידות הן האדם. כלומר האדם הוא לא מה שהוא עושה או אומר, אלא בעיקר מה שמרגיש בתוכו פנימה. אם האדם הוא עצלן, או אם הוא גאוותן ופוגע בחריפות באנשים אחרים, או כעסן ומרחיק אנשים ממנו, יתכן והוא לא בשל לקבל את התורה בחג השבועות.
לכן לפני שמקבלים את התורה, חובה להכין את עצמנו, בעוד שהתורה והמצוות הן הדרך למלא את ה'כלי' , עבודת תיקון המידות היא ניקיון הכלי כהכנה לקבלת התורה.
שינוי פנימי מתמקד בחלק הנמוך, המעשי. הוי אומר שהמפתח לשינוי הלב– נמצא במעשים. אל לנו לנסות לשנות את הרגשות עצמן מאחר ודבר זה אינו פשוט כלל. תמורת זאת עלינו להתמקד בחלק המעשי של המידה וכך – גם אם לא נצליח להתהפך לגמרי ואדם כעסן לא יהפוך להיות רחום – אבל במעשה, דיבור ומחשבה נשיג ניצחונות.
ימי ספירת העומר מסמלים את הניצחונות הנקודתיים במעשה, דיבור ומחשבה. מבואר, שבתקופתנו לא מצופה מאתנו להשיג ניצחונות מוחלטים, אך כן מצופה מאתנו לבלום את הרגש ולא להניח לו להתפרץ החוצה במחשבה, דיבור ומעשה.
אם נהפוך את זה לשיטה מעשית:
אדם שסובל מנטייה לכעס, עליו להחליט כי הוא ממתין שעה או טוב יותר, לילה שלם, עד שמביע בדיבור את כעסו. הוא לא ממהר לפרוק את כעסו, אלא מתרחק מהמקום המרגיז, מחפש הסחות דעת כלשהן ולא עוסק בכך בשעה הקרובה. כך שאף אם לא טיפל בכעס עצמו, אך בולם את הביטויים המעשיים שלו.
או אדם שסובל מנטייה לגאווה, יקבל על עצמו לארח בביתו אנשים קשי יום או לכבד אותם בצורה מיוחדת , או אדם שמקנא במישהו אחר והקנאה גורמת לו לשנוא את אותו אדם, יפעל בניגוד לקנאה שלו ויקפיד ללחוץ יד לאותו אדם ולהעניק לו יחס מכבד.
אדם חסר סבלנות, אימפולסיבי ומהיר תגובה צריך פשוט לפתח את מידת הסבלנות: להתנדב שעה בשבוע למשל בגן ילדים לתלמידים לקויי למידה כך ילמד סבלנות. הדיבור בטון רגוע ושקט, החזרה באוזניהם על אותם מסרים – ישחררו אותו מהאימפולסיביות. אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אם נעשה זאת שוב ושוב באופן קבוע – נלמד את עצמנו להשתנות בשלבים.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
