בפרשתינו מצווה התורה להתקין "מאזני צדק" ולא לרמות ולגנוב מהבריות במשקל לא אמיתי, ככתוב (ויקרא יט,לו) "לא תעשו עול במשפט, במדה, במשקל ובמסורה. מאזני צדק .. יהיה לכם גו'".

ולכאורה הפסוק מיותר וגם בלעדיו יודעים שאסור לגנוב במשקל, שכן בפסוק קודם (יט,יא) נצטווינו "לא תגנובו" – ומדוע צריך ציווי מיוחד שלא לגנוב במשקולות?

חז"ל מסבירים שהמיוחד בציווי זה הוא שהחטא נעשה אפילו אם לא גונבים בפועל: כבר מרגע הכנסת משקל מזוייף לבית, "משעת עשייתו" – עוברים על חטא. וכן פסק הרמב"ם "כל מי שמשהה בביתו מדה חסרה עובר בלא תעשה".

כלומר ציווי זה יוצא דופן בכך שלמרות שעל עוון גניבה עוברים רק כשהפשע מתבצע למעשה, כשנוטלים משהו מהזולת ולא כשמכינים "כלי פריצה" עמהם יכולים לפרוץ ולגנוב רכוש מאחרים; הרי על איסור גניבה במאזניים, עוברים אפילו על עצם התקנת ואחיזת מאזניים מזוייפים בבית, אף כשלמעשה לא גנבו, כי מי שבידו מאזניים כאלו, פיתויו לגנוב גדול וחזק, ו"כדי להרחיק מן העבירה" אסרה התורה להחזיקו.

לכן, זו מצווה נדירה יחסית:

אבל באיסור גניבה במאזניים מזוייפים, התורה לא רק אסרה לגנוב, היא גם גזרה גזירה שאסור לאוחזם בבית – "כל מי שמשהה בביתו מדה חסרה עובר בלא תעשה".

ויש להבין מדוע דווקא במאזניים מזוייפים גזרה התורה יותר מבשאר רוב האיסורים?

 

לטמא גם את היצר הטוב; גניבת רכוש וגניבת דעת

הקלקול המוסרי של הגונב במשקל מזוייף חמור מקלקולו המוסרי של גנב רגיל:

הגנב רגיל מרמה ונוטל את "רכוש" הזולת והגנב במאזניים מרמה גם את "דעת" הזולת, זאת ועוד: גם לגנב המושחת והמקולקל יכולים להיות שני עולמות: "עולם היצר-הרע" עמו הוא פועל באישון-ליל כשנוטל רכוש מהזולת, ו"עולם היצר-הטוב" עמו הוא נוהג ביום ובגלוי כאדם הגון, באותה שעה הוא יכול לנהוג בצדק ויושר ולא לגנוב;

אבל הגונב במשקולות הינו רמאי וצבוע שגם מדת הצדק והיושר שלו מושחתים ומקולקלים: אל המשקולות והמאזניים, סמל הצדק והיושר, הוא מכניס נוכלות, גם את "עולם היצר-הטוב", העולם שהוא עוסק במסחר ליישובו של עולם – הוא בונה על יסודות הזיוף, הוא איבד לחלוטין צלם אנוש של הנהגה בצדק ויושר וגם את מידת הצדק והיושר הפיל ושיעבד לרשת היצר-הרע.

לכן דווקא על מאזניים מזוייפים גזרה התורה שלא להשהות בבית, כי מאזניים אלו פוגעים ומערערים את כל יחסי המסחר הנחוצים כל-כך לקיום האנושות ולניהול חיים נורמלים בעולמנו.

 

"הכל מאתו יתברך"

עתה נפנה לביאור הרבי לפי החסידות לחומרת מעשהו של האוחז משקולות מזויפים בבית – ונפתח בדברי התורה בגנות אותו נוכל: "לא תעשו עוול .. אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", מפרש הרמב"ם ש"כל הכופר במצוות מדות ככופר ביציאת מצרים" – ויש להבין מה הקשר בין יציאת מצרים לגניבה במשקלות, הוא בסך-הכל רוצה לרמות ולגנוב ואינו מפקפק בסוגיית היציאה ממצרים?!

להבנת הדבר נדון תחילה באחת השאלות היסודיות באמונה בהקב"ה:

היות שהעולם מתנהל בידי ה', אין שום פעולה והתרחשות הנעשית מעצמה ללא החלטה אלוקית, אם-כן לא יתכן שדבר מסויים יגנב ללא גזירת ה' שחפץ ינטל מבית הנִגְנַב, וכן לא יתכן שפלוני ירצח ללא גזירת ה' שהלה ימות, אם-כן מדוע מענישים את הגנב והרוצח – הרי גם אם הם לא היו עושים את מעשיהם הרעים, המעשה היה מתרחש ופלוני היה מפסיד רכושו ואלמוני היה מת (בידי אדם אחר או בדרך טבעית אחרת)? הגנב והרוצח הם רק שליחי שמים לבצע מעשים ואין מענישים שליח?

גם בנוגע לעונש הגדול שקיבלו המצריים בעשרת המכות וקריעת ים סוף צריך להבין: מאות שנים לפני שישראל יירדו למצרים גזר הקב"ה בברית בין הבתרים "ועבדום וענו אותם" שהגויים יעבידו ויענו את בני ישראל במצרים, אם-כן מדוע נענשו המצריים על מעשיהם, וכי היתה להם אפשרות שלא להעביד את ישראל, הלא זו גזירת שמים?

איך האמונה ש"הכל מאת ה' יתברך" מסתדרת עם דברי הרמב"ם ש"אין הבורא כופה על בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה"?

 

"על רוע בחירתו"

מסביר אדמו"ר הזקן שמענישים את העושה מעשה רע בשל "רוב בחירתו", כלומר: אכן המעשה הרע היה מתרחש גם לולי שהוא היה מבצעו, אבל העוּבדה שהוא בחר "להתנדב" להיות "שליח ה'" ולעשות את הרע – לגנוב, לרצוח וכדומה – מצביעה על כוונות זדון ורוע לבבו ועל כך הוא נענש [לכן אין מענישים על חטא בשגגה, כי אין כוונה רעה].

גם בנוגע למצריים: הלא במצרים חיו מליוני בני אדם – ולא כל המילונים היו שותפים לביצוע פשעי האנושות נגד היהודיים – בטבח, בעבדות ובעינויים, אלא רק חלק מהם, וכל מצרי שהצטרף לביצוע הפשעים עשה זאת מבחירתו (וגם מי שצווה בידי פרעה המלך להעביד את היהודים, הרי היתה לו ברירה שלא לציית לפקודת פרעה, אף אם היה נענש בשל כך), לכן המצריים שהרעו ליהודים נענשו, כי אמנם היהודים היו סובלים כך או כך, אבל לכל מצרי שביצע את הפשעים היתה כוונה רעה, ובגין זאת נענש.

ואפילו פרעה מלך מצרים, שהיה המלך והמנהיג, ולו לא היתה בחירה וברירה, כי בשל צו ה', היה מוכרח לגזור שיפגעו ביהודים, בכל-זאת נענש, כי הוא לא גזר על ישראל מחוסר ברירה – "כי כך נצטווה מאת ה'", אלא מרוע לבו, הוא נהנה ושמח לבצע את הפשעים הללו – בשל כך נענש.

ובלשון אדמו"ר הזקן בספר התניא קדישא (אגה"ק, כה): "על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום .. ואף על פי כן .. אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו – מתחייב בדיני אדם ובדיני שמים לרוע בחירתו"!

 

שורש הקלקול המוסרי

עתה נבין את הרעיון המסתתר אחרי האיסור להתקין מאזניים מזוייפים:

בנוגע לעונש אין הבדל בין גנב במעשה לגנב שרק מתכנן במחשבתו לגנוב: כי גם הגנב למעשה לא נענש בשל נטילת הרכוש מהזולת (שהרי זה בגזירת שמים, ואילולי היה גונב, היה הזולת מפסיד רכושו בדרך אחרת), עונשו ניתן רק בשל רוע לבו ליטול דבר שאינו שייך לו; בנקודה זו, "רוע לבב", הגנב המעשי והמתכנן לגנוב זהים: לשניהם מחשבת זדון להרע ולגנוב ועל המחשבה הרעה הם נענשים.

אדרבה, הקלקול המחשבתי והמוסרי של מתקין המאזניים המזוייפים אף שידיו נקיות מגניבה למעשה, חמור אפילו מהגונב ממון למעשה: שורש ההשחתה והקלקול המוסרי אינו בביצוע המעשי, אלא בעצם התכנון והבניה של מכשיר המיועד לרמות ולהונות דעתם וממונם של בני אדם. זה ראש ויסוד הקלקול המוסרי, הגניבה למעשה היא רק תוצאה המשתלשלת מאותו זדון מוסרי לא אנושי.

ההונאה הגדולה – "תרמית הגלות"

הזיוף וגניבת-הדעת הגדולים ביותר הוא "תרמית הגלות", כי אין לך שקר גדול מהגלות:

ככל שמעלימים אמת יותר גדולה ומוחלטת, כך השקר גדול יותר, האמת המוחלטת והנצחית היא "אמת ה' לעולם", אמת מוחלטת זו תתגלה לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה; והשקר הגדול ביותר,

וכשם שלא רק שאסור לגנוב את הבריות במאזניים מזוייפים, גם עצם אחזקתם בבית אסורה, כך גם בנוגע לגלות: לא די שאדם אינו מחליש את אמונת אחרים בגאולה, גם עצם מחשבתו האישית להשלים עם שקר הגלות בתוך ביתו, היא פגם באמונה הבסיסית ביציאת מצרים ובה' יתברך.

חובה לסלק את מאזני השקר מהבית, שלא לתת לשקר אחיזה שום מקום בבית היהודי, לבו וביתו של כל יהודי ויהודי צריך להיות מלא וחדור בידיעת האמת של הגאולה, עד שלא יהיה שום מקום למחשבות הגלות בביתו של אף יהודי!

וממצווה זו למדים גם על המעלה העצומה בבניית בתי חב"ד להפצת היהדות לקירוב לבם של ישראל לאביהם שבשמים להחשת הגאולה:

"מרובה מידה טובה ממידה רעה": כשם שבצד השלילי – עצם אחזקת מכשיר עמו יכולים להונות את דעת הבריות, היא מעשה חטא ועוון חמור השווה לכפירה ביציאת מצרים, על אחת כמה וכמה בצד החיובי – עצם אחזקת חפצי קדושה עמהם מקרבים יהודים לעבודת ה', הקמת בתי חב"ד וכיוצא-בזה, היא מעלה עצומה ונפלאה השווה ליסוד התורה ואמונה ביציאת מצרים ומחישה את הגאולה השלימה, בקרוב ממ"ש.

מקורות – לקוטי שיחות חלק כ"ז, עמוד 149. ועוד.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי