בפרשתנו מסופר על דין ודברים בין אהרון ומשה רבינו.
אחד הנושאים המרכזיים בפרשה, הוא מות בני אהרן ביום חנוכת המשכן. נדב ואביהו שני בני
אהרון נכנסו אל המקדש בצורה לא ראויה דבר שהוביל לפטירתם הפתאומית.
רגע אחרי המוות הטראגי, פרץ וויכוח הלכתי בין משה ואהרן. אהרן היה אונן ואסור בקיום
מצוות, ופרץ וויכוח בינו למשה, כיצד עליו לנהוג עם אכילת הקרבנות שהיו מוקרבים באותו
יום. בתחילה כעס משה על דעת אהרן וגינה אותו בתוקף, אך אחר כך הבין שאהרן צדק. כאן
אומרת התורה כך: "וישמע משה וייטב בעיניו". משה הקשיב והודה שאהרן צודק. המדרש
מוסיף דברים בלתי נתפסים: משה פרסם כרוז בכל המחנה, אהרן אחי צודק ואני טעיתי.
כלומר למרות מעמדו של משה רבינו כמנהיג וסברתו שהוא צודק, גדולתו באה לידי ביטוי בכך
שהודה על האמת ואף פירסם זאת ברבים.
ומכאן מגיעה הוראה ועצה טובה לאנשים שסובלים מנטייה לכעסנות והתפרצות,
להתעלות ולבקש סליחה אחרי הוויכוח, והידיעה כי הוא יצטרך אחר כך לבקש סליחה, תמנע
אותו לכתחילה מלהתפרץ בכעס.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
