בפרשתינו מסופר על שבע מתוך עשרת המכות שקיבל פרעה ואיך הם שיבשו את החיים במצרים. 

לכתחילה יכל הקב"ה להנחית את מכת בכורות על ראש מצרים ולהביא ישירות לשחרור, בכל בית נפלו אנשים ומתו והאיום הישיר היה על חייו של פרעה עצמו שהיה אף הוא בכור, וכך הצעקה במצרים הייתה מכריחה את פרעה להכריז שהוא ישלח את בני ישראל. 

כמות הניסים שחולל הקב"ה בצורה שלא מצאנו דוגמתה, עמדה בניגוד גמור לכלל של הקב"ה שמייקר ומחבב את הטבע ואינו מפר אותו שלא לצורך.

ואם כן עולה השאלה: מדוע חרג הקב"ה מהכלל ובמשך שנה שלימה ניהל מפגן של שליטה בכל דרכי הטבע?

סיפור המכות מלמד שחינוך לוקח זמן. תהליכים נפשיים הם אירוע שלא מתרחש ביום אחד. כל פעולה של שינוי – בתוכנו עצמנו, בחינוך ילדים – היא תהליך ממושך שמתפתח לאט-לאט ואורך זמן רב עד שרואים בו תוצאות. השפעה וחינוך הוא מקצוע לאנשים סבלניים, מאמינים, שמוכנים להשקיע לטווח ארוך, יודעים שעכשיו נותנים ומאמינים בלב שלם כי יראו תוצאות.

כאשר הסתיימה המכה הראשונה, מכת דם, ופרעה חזר לסורו, היה נראה כי המכה נכשלה לחלוטין. הוא המשיך להצהיר בשחצנות "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". אחרי שהסתיימה המכה השנייה, מכת צפרדע, ושוב חזר פרעה לסורו, היה העומד מן הצד בטוח שפרעה ניצח. הנה הוא לועג לקב"ה בפנים. אבל במכה השביעית הוא כבר קרא "חטאתי, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" וכל אחד מבין שזה לא קרה כעת, זה התרחש במכה הראשונה, אלא שלקח זמן ונדרש רצף של מכות מופלאות עד שההבנה עלתה מהרגליים עד הראש והצד הנכון ניצח.

כל תהליך נפשי מורכב מארבעה שלבים: בהתחלה מתרחש שינוי בכוח המעשה, מהמעשה עולה התובנה במשך הזמן אל עולם הרגש, מהרגש אל המוח, ועד שהדבר מחולל תמורה, שינוי צורה, עד עצם הנפש ממש. 

בעולם המחקר נהוג לומר כי כל תהליך של שינוי מורכב מכמה שלבים: שמיעת הרעיון, הפנמה, הזדהות, ועד שמתרבים יותר כוחות וסימנים לטובת השינוי מאשר נגדו. 

המסר של התורה הוא שאסור להפסיק לחנך, אין להתייאש מפעולה של קירוב או השפעה שלא נשאה תוצאות. הדברים עובדים – ורק לוקח זמן לראות את זה. 

אך מה עושים כדי להצליח בוודאי בהשפעה החינוכית? שלא נצטרך רק להאמין בכוח המסר, אלא נראה זאת בעיניים?

גם את זה אפשר ללמוד מעשר המכות: חינוך מבוסס על עקביות. חינוך הוא מקצוע לאנשים עיקשים ושיטתיים. משה הצליח לשבור את פרעה בגלל שהוא לא וויתר לו. הוא בא שוב ושוב והנחית עוד מכה ועוד אחת עד שפרעה ספר עד עשר ונשבר. תהליך נפשי מתקדם כאשר מציפים אותו שוב ושוב.

זאת הסיבה הפנימית לכלל ההלכתי הידוע: "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם". החדש מרגש יותר, אך הקבוע מחולל פעולה עמוקה יותר בנפש. הקביעות היא פעולה איטית של חרישה שיוצרת תלמים עמוקים בזהות שלנו.

סודו של השינוי נעוץ בעקשנות ובמיקוד שהופכים את השינוי לאפשרי.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי