בפרשתנו מסופר על מתן תורה בהר סיני. נקודת השיא של התורה כולה, השמים נפתחים וקולו של אלוקים נשמע בחלל העולם.
הקב"ה בכבודו משמיע את שתי הדברות הראשונות, ומשה רבנו ממשיך ומשמיע את שמונה הדברות האחרות. בין רשימת האיסורים, מצוות הלא תעשה, הדיבר הארוך והנוקב ביותר הוא הדיבר השני. לאורך חמישים מילה מזהירה התורה מפני עבודת האלילים: "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת". התורה ממשיכה ומתריעה מפני כל התעסקות בנושא, "לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה' אלוקיך א-ל קנא".
בימינו, התשוקה לעבודה זרה חלפה מן העולם המערבי. בני אדם בעולם המודרני אינם מאמינים כבר בסגידה לשמש וירח, עץ ואבן וכו'. מעט אנשים מפוקחים סבורים שהשמש והירח או כל נברא אחר יכולים לספק צרכים גשמיים, בריאות ופרנסה. הסיפורים על אברהם אבינו שטען כי חפצים דוממים שאינם יכולים להגן על עצמם – בוודאי לא יכולים להשפיע הגנה על אחרים. הם נחלת העבר ואיש כיום כמעט ולא סובר כך.
נשאלת השאלה אם כן, מאיזו עבודה זרה צריכים להיזהר כיום?
עבודה זרה ביסודה, לא נועדה להיות תחליף לאמונה באלוקים, אלא "שיתוף", תוספת, על האמונה בא-ל אחד. בני דורו של נוח האמינו בהחלט במציאותו של בורא נשגב, אך סברו כי הבורא הפקיד בידיהם של העוזרים שלו (שמש ירח וכו) כוח השפעה ובחירה למי להשפיע. הם ראו את השמש מגדלת את הצמחים וסברו כי יש לשמש בחירה למי לתת וכמה לתת.
בסוף פרשתנו נאמר "אלוקי כסף ואלוקי זהב לא תעשה לך". ואמנם עבודה זרה זו של בנית פסלים חלפה מהעולם, האלילות היום המרדף אחר כסף וזהב ממשיים ואנשים בטוחים כי הכסף הוא זה המבטיח אושר שמחה ואריכות ימים .
הבעיה בימינו גוברת מפני שעבודת אלילים הזו יותר מפתה מאשר עבודת האלילים המקורית. כיוון שקל להבין שחפץ דומם כמו שמש וירח אינו בעל בחירה, קשה לקבל שכסף וזהב הם לא התכלית שאיתה אפשר להשיג בחיים את מה שרוצים. כיום, הכסף הוא אמצעי מרכזי שאיתו ניתן להשיג דברים ולרכוש ללא הגבלה מכל קצוות תבל ועל כן המרדף הוא אחריו מתוך מחשבה שהוא זה שישיג לנו את החיים המלאים אותם אנו רוצים. אך את הערכים החשובים באמת שהחיים מביאים איתם כמו משפחה, בריאות, שמחה וילדים (והרשימה עוד ארוכה…) זאת לא ניתן להשיג ע"י כסף ולכן המסקנה המתבקשת לחיינו היא השקעה ומרדף אחר הדברים היקרים באמת.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
