חומש שמות אותו מתחילים השבוע מתחיל באות וא"ו, "ואלה שמות", שהיא ו' החיבור, אין חומש אחר שמתחיל עם חיבור לחומש שלפניו ובמיוחד שהחומש מתחיל תקופה הפוכה בדיוק: קודם יוסף מושל ועכשיו קם מלך חדש שלא זכר את יוסף והתמלא פחד מהצמיחה הדמוגרפית של עם ישראל. הם פרו ורבו וצמחו באלפים ופרעה נלחץ שמא יהפכו לגיס חמישי שילחם כנגד המצרים מתוך המדינה ואז התחיל השעבוד.
גלות מצרים היא המשך ישיר מספר בראשית, משום שכל מסע האבות הוא מהלך רצוף לקראת הירידה למצרים שלא הייתה תקלה בלתי מתוכננת כתוצאה ממלך מרושע שקם פתאום, אלא היה זה המסלול לכיוונו צעדו האבות והשבטים מאתיים שנה. החל מימי ברית בין הבתרים פנינו מצרימה. עלינו לעבור מסלול ארוך של שעבוד וסבל.
בכך מובן מדוע מונה התורה בפתח החומש את בני יעקב שירדו מצרימה? אלא להדגיש ש"אלה שמות הבאים מצרימה" – הם באו למרות שידעו לאן הולכים.
פרשה הזו היא "פרשת גלות", משום שכל פסוקיה הן רצף מתדרדר של נפילה אחר נפילה. הפרשה אינה מקיימת אפילו את המנהג "לסיים בטוב", וסוף הפרשה הוא בזעקה המפלחת של משה רבנו: "למה הרעותה לעם הזה".
הגזירות של פרעה הלכו והתדרדו בשלושה שלבים. המדרש טוען כי שלוש הגזירות רמוזות בשלוש השמות של משפחת מנהיגי האומה – "מרים", "אהרן" ו"משה".
פרעה מתחיל בגזירת עבודת פרך על הגברים. הרציונל היה שאם יאבדו את החשק והתקווה בחיים, הם יפסיקו להתרבות. הגזירה הזו רמוזה בשם "מרים" מלשון "וימררו את חייהם". כשהאיום לא עבד והם המשיכו להתרבות. פרעה הכריז על השלב השני: להמית את התינוקות בגמר ההיריון. זה נרמז בשם "אהרן", מלשון "היריון". ולאחר שהמיילדות לא שיתפו עמו פעולה, הוא מצווה את חייליו לחטוף את התינוקות ולהטביע ביאור. זה נרמז בשם "משה" – "כי מן המים משיתיהו". ככה זה נמשך 86 שנים נוראות, כולל מאות אלפי עבדים מותשים ואלפי תינוקות מומתים.
התורה עצמה מסבירה את תכלית הסבל במצרים: דברים (ד,כ): ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה.
כל תהליך של יצירה מתחיל בהתכה. כאשר מוציאים מהאדמה מתכות יקרות במטרה להכין מהם כלי ברזל, כסף וזהב, מחממים אותם מעל כבשן האש, מתיכים את המתכת בחום ומפרידים את הסחורה האיכותית מסיגי הפסולת שדבקו בה.
הרעיון הוא שלעיתים לא עושים שינוי בחיים בלי זעזוע. כדי לעבור ממצב למצב וליצור יצירה חדשה שהיא נעלית ומשובחת מהראשונה, נדרש שלב של התכה והמסה בו הנברא מוותר על ציורו הקודם ומבשיל לקראת ציור חדש.
ככה זה גם בטבע: כאשר נוטעים גרעין באדמה במטרה להצמיח ממנו אילן נושא פירות, עליו לעבוד שלב של הרקבה, כדי לוותר על הקליפה והשריון ולהתמזג עם כוח הצומח באדמה. גם בעולם הזוגיות ובעולם העבודה: השלב הקשה בכל התחלה חדשה הוא התקופה הראשונה. היא כוללת וויכוחים וקשיי קליטה וחיפוש עצמי, משום שהאדם נאלץ לעבור תהליך של המסה ואיון עצמי במטרה לעבור מחשיבה של "אני" לחשיבה של "אנחנו".
מאחר והיעד הסופי אחרי יציאת מצרים היה מתן תורה בהר סיני, וזהו מהלך בלתי טבעי. מאחר שאדם מחובר לעצמו ולצרכיו האנוכיים ואינו בשל לחשוב מה צריכים ממני. אחת המטרות של העבדות במצרים אם כן הייתה ללדת מחדש את עם ישראל בכדי שיוכלו להתאחד לעם שמקבל את התורה.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
