בפרשתינו השבוע, אנו קוראים על בלק מלך מואב שהבין שצריך לחפש נביא, מקביל למשה, שכוחו בפיו במטרה לגבור על עם ישראל במלחמה. לכן הוא שולח בקשה ל"בלעם בן בעור", שזכה לגילוי נבואה באותה רמה של משה רבנו, לקלל את עם ישראל. במדבר רבה יד,לד: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה – בישראל לא קם, אבל באומות – קם, ומיהו? בלעם.

לאחר דין ודברים בלעם הסכים ללכת עימהם לקלל את עם ישראל. כשהגיע ראה שפתחי האוהלים של עם ישראל, לא היו מכוונים זה מול זה, כך שלא היו יכולים לראות מה קורה אצל השכנים. בעקבות זאת הכריז בהתפעלות כי העם הזה קדוש, עליו שורה השכינה. הוא שינה את תכניתו לחלוטין ובמקום לקלל, החל לברך אותם בברכות עצומות, עד הנבואה הגדולה מכולן שאמר על הגאולה העתידה.

בלעם שם לב שבניגוד למה שהוא הכיר מביתו, עם ישראל מקפיד לשמור לעצמו את עניניו האישיים והאינטימיים, והבין שבמקום בו יש צניעות – יש קדושה. לכן "ראויים אלו שתשרה עליהם שכינה". מאחר והדרך להשראת השכינה היא הצניעות.

המשפט שאמר " וירא את ישראל שכן לשבטיו… מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", הוא השבח הגדול ביותר לעם ישראל, ועימו אנו אף פותחים בכל יום את תפילת השחרית, בכדי להשרות עלינו שכינה.

נשאלת השאלה, מדוע הצניעות היא מצווה שמשרה עלינו שכינה?

רמב"ן ב"ב נט: היזק ראיה הוא בבחינת נזק, משום עין הרע, משום לשון הרע ומשום צניעות. בפשטות, הצניעות חשובה בגלל הנזק הממוני, שעלול להיגרם לאותו אדם שמציצים לביתו.

אדם המביט לרשותו של חברו, גורם לו נזק בשלושה מישורים: ראשית, הוא אוסף מידע עליו ויכול להטיל בו "עין הרע", מתוך קנאה וחוסר פירגון. שנית, הוא עלול לדבר על זה באזני אחרים ומכאן להפיץ את המידע בכל העולם, כמו "לשון הרע". לבסוף, הוא מגביל את חברו באופן משמעותי בכך שאינו יכול לעשות שימושים אישיים בביתו, מתוך חשש כי מביטים בו.

בעומקו של עניין ניתן לומר, שמאחר והשראת השכינה בישראל תלויה בצניעות, ברור שמדובר בנושא עקרוני יותר מאשר נזקים ממוניים.

הבעיה בחוסר צניעות היא הנזק שאתה גורם לעצמך, הרבה לפני הנזק לשכנך, מאחר ובהתנהגות שכזו ההתעסקות היא עם עניינים שפלים ולא מתאימים לאדם.

תניא פרק לב: כי יסוד ושורש כל התורה הוא, להגביה ולהעלות הנפש על הגוף.

הדבר העיקרי בחיים אינו רק מה אתה עושה, אלא מה המניע של העשיה שלך? מהו העיקר ומהו התפל אצלך?

בעוד שהחיים הם מאבק מתמיד בין גוף לנפש, המשימה העליונה של יהודי היא להעדיף את הנפש על הגוף. כלומר, לראות בגוף כלי עזר על מנת להגשים את צרכי הנפש ולקיים עימו את רצון ה'.

כיון שכן, הצניעות היא אינה עוד מצווה, אלא אבן הבוחן לעצם החיים, בכך היא אמירה ברורה מהו הדבר החשוב ביותר עבורנו?

האם החיים החומריים בכלל והגוף בפרט הם כלי להתקדמות רוחנית או שהם העיקר ולכן צריכים להחצין החוצה את מה שיש לנו בכדי שכולם יראו ובכך להראות שהעיקר הם החיים החומריים.

חוסר צניעות משמעו, שהעיקר אצל האדם אינו בשכל שלו, ברגש, בידיעות ובהשגות שלו, אלא הדבר העיקרי שיש לו להדגיש ובו הוא מתגאה הוא הגוף הגשמי, זאת ירידה גדולה לאדם ביחס ליכולות שלו.

הקפדה ושמירה על חיי צניעות, לעומת זאת, משמעם חיי קדושה. חיים עם שאיפה להתקדמות ועלייה רוחנית. את זה הבין אפילו בלעם, ולכן הוא חש התרוממות רוח מול מה שראה  והכריז: "ראויים אלו שתשרה עליהם שכינה".

ההקפדה על הכרזת בלעם "מה טבו אהליך…", תביא במהרה להמשך הנבואה שלו: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב", שמדברת על הגאולה העתידה לבור במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי