בפרשתינו, ישנם מצוות רבות שמוסר משה רבינו לעם ישראל. רוב המצוות בפרשה עוסקות בדברים שבין אדם לחברו. התורה מבטיחה במקומות רבים שכר למקיימי המצוות – "אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה .. וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ וגו'".
נוסף לשכר הניתן לשומרי כל המצוות, מבטיחה התורה שכר ממוקד למצוות מסויימות: אריכות ימים על כיבוד הורים, מצוות 'שילוח הקן' תתן חיים ארוכים ועוד.
במשנה כתוב שהשכר על המצוות ינתן בכפילות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא: "אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא". כלומר, נהנים מהשכר כבר בעולם הזה, אבל אין הנאה זו גורעת וגומרת את השכר. בדיוק כפי שאין אכילת פירות גורעת בעץ, "הקרן קיימת לעולם הבא", השכר ניתן גם בעולם הבא.
לאידך הבטחה אלוקית זו, שיהיה טוב למקיימי המצוות גם בעולם הזה, מעוררת שאלות ותהיות רבות, שהרי מובא בילקוט שמעוני "אמר משה לישראל: תהיו יודעים שהמצוות שאתם עושים שמורות לכם לעתיד, שנאמר: ושמר ה' אלוהיך לך את הברית והחסד, ולעולם הבא הקדוש ברוך הוא נותן שכרן".
נשאלת השאלה, מתי ניתן שכר המצוות? בעולם הזה או ששמור הוא לעולם הבא לאחר עזיבתו של אדם את העולם?
מובא במדרש דברים רבה : אמרו לו ישראל "אימתי את נותן לנו שכר המצות שאנו עושים"? אמר להם הקב"ה: מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם כו'". כלומר, השכר עצמו ינתן בעולם הבא.
מבאר רש"י: במצוות שהבריות נהנין ממנו ונמצא שעשה גם טוב לשמים וגם טוב לבריות, עליו כתוב "כי פרי מעלליהם יאכלו". פרי מעלליו יאכל בחייו, אבל במצוות שעושה רק טוב לשמים הוא ואין בהם טוב לבריות אינו אוכל פירותיהם בעולם הזה, אלא רק בעולם הבא.
כלומר מה שיש בינו ובין בוראו (בין אדם למקום), יגמלהו בעולם הבא, וכשיעשה האדם מצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה – ימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג טוב בין בני אדם בעולם הזה.
מאחר ומצוות שבין אדם למקום פועלות השפעה רוחנית-אלוקית בעליונים – לכן גם השכר הניתן למקיימה הוא רק בעולם הבא, העולם הרוחני. בהתאמה, מצוות שבין אדם לחברו פעולתם היא בעולם הגשמי, למשל: עשיית טובה גשמית ליהודי אחר, ביקור חולים, פעולות שהנזקק נהנה מהם בגופו הגשמי, לכן גם השכר הניתן על קיום מצוות אלו הוא גם בעולם הזה הגשמי.
בעומק יותר ניתן לבאר, למרות נחיצותו, השכר הגשמי לא יכול להוות שכר ראוי לעבודה העצומה והנשגבת של לימוד התורה וקיום המצוות, כל מצווה ומצווה בעולם הזה פועלת פעולה אדירה ועצומה – נחת רוח להקב"ה והמשכת שפע אור וכוח אלוקי בכל העולמות העליונים והתחתונים. כבר אמרו במשנה "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה".
ובקיום המצוות אמרו חז"ל "שכר מצווה – מצווה", כלומר, השכר על המצווה הוא עצם קיומה. במעשה המצווה היהודי ממשיך על עצמו שפע רוחני אלוקי, וזה השכר הכי גדול שיכול להיות. השכר של המצווה זה עצם הזכות שהקב"ה נתן לנו את היכולת לקיים מצותיו ולעשות לו נחת רוח.
כל התענוגות הגשמיים שנקבל עבור שמירת המצוות, אינם שווים להנאה הכבירה והנעלית של הזכות לקיים רצון המלך העליון ולעשות לו נחת רוח. השכר הגשמי יגמר, יתכלה וישכח, אבל ההנאה הרוחנית נשארת לנצח.
אם כן, השכר הכי גדול שיכול להיות ליהודי הוא הזכות לעשות נחת רוח להקב"ה והכוח הרוחני העליון לו זוכים במצווה. אנו לא תמיד זוכים להרגיש את המעלה הגדולה שבדבר, אבל בעולם הבא, בגן-עדן, ובעיקר בעולם התחיה בביאת משיח צדקנו, ירגישו כולם את המעלה העצומה של הזכות הנפלאה בקיום המצוות.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
