בפרשתנו אנו קוראים שכשאברהם אבינו היה בן שבעים ושרה הייתה בת שישים (לדעת רש"י בשמות יב , מ). אז התגלה אליו ה' בברית בין הבתרים והבטיח לו שיהיה לו זרע אחריו. בפועל הזמן חלף, אברהם נהיה בן שמונים, בן תשעים, בן תשעים ותשע, וללא ילדים.
בהמשך אנו קוראים את הסיפור שהתרחש עם אברהם אחרי החורבן של סדום ועמורה: הוא עבר לגור במקום שנקרא גרר ומודיע לאנשי המקום ששרה היא אחותו. אברהם עשה מהלך שכזה מאחר והוא חשש שמא יהרגו אותו בשביל לקחת אותה ממנו. כך נהג אברהם בכל מקום חדש שהגיע אליו. הוא דאג תמיד להודיע ששרה "אחותי היא".
כאשר הגיע לגרר, אבימלך שולח וקורא לשרה אליו הביתה. באותו בלילה הוא חולם שה' בא אליו ואומר לו שהוא עומד למות מפני שהאישה שהוא לקח היא אשת איש. אבימלך טען בחלום: לא ידעתי שהיא נשואה!. לאור הנסיבות, ה' הורה לו להחזיר אותה מיד לבעלה אברהם ולבקש ממנו שהוא יתפלל עליו.
אבימלך מתעורר משנתו ועד מהרה הוא מגלה שלא היה זה רק חלום בעלמא, וכי הוא לקה בגופו בצורה חמורה. הלקות התבטאה בכך שהוא סבל מעצירות קשה ושלא מסוגל היה ללדת ילדים וכדומה. אי לכך, אבימלך אינו מחכה עוד ושולח לקרוא מיד לאברהם. הוא מחזיר לו את אשתו שרה ומבקש ממנו שיתפלל עליו. אברהם אכן התפלל, והקב"ה נענה לתפילתו. הוא ריפא את אבימלך ואשתו, והם קיבלו בחזרה את הכוח והאפשרות ללדת ילדים.
מיד אחרי הסיפור הזה אנו קוראים "וה' פקד את שרה כאשר אמר". מבאר רש"י: אימתי אמר? לפני שלושים שנה בברית בין הבתרים. כלומר, רק אחרי ששרה עזבה את אבימלך שרה ואברהם ידעו שהיא בהריון.
אולם כאן נשאלת השאלה , מדוע באמת הקב"ה המתין המון זמן?
כבר לפני שלושים שנה הבטיח ה' לאברהם שיהיה לו בן, אזי מדוע הבטחתו זו יכלה להתקיים דווקא אחרי הסיפור עם אבימלך. הרי ששהותה של שרה בביתו של אלימלך גרמה להפצתן של שמועות מרושעות, למשל על ידי "ליצני הדור" שיגידו שהיא התעברה מאבימלך. לפיכך, ועל מנת להפריך את השמועות הרי שהקב"ה צריך היה לעשות נס מיוחד שהילד יהיה דומה לאברהם אביו?!
בא רש"י ואומר: " ללמדך שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה" (בראשית כא, א). כלומר, אברהם קיבל אומנם לפני שלושים שנה הבטחה מאת הקב"ה שיהיה לו בן, אבל בפועל הוא לא זכה לכך. רק אחרי שהוא התפלל עבור אבימלך, שה' יחזיר לו את הכוח והאפשרות ללדת ילדים, דווקא אז ענה הקב"ה לאברהם גם על הצרכים שלו, והוא נושע ונולד לו בן.
מסיפור זה של אברהם ואבימלך רוצה הקב"ה ללמדנו שיעור חשוב מאוד באהבת ישראל:
הקב"ה רוצה ללמדנו כי בשונה מבדרך כלל, שהאדם מתפלל על הצרות האישיות שלו, הדרך הטובה ביותר למילוי צרכינו היא כאשר אנו נתפלל עבור אדם אחר שצריך בדיוק את אותו הדבר שאנו זקוקים לו.
כשאנחנו צריכים ישועה בדבר מסוים, למשל במידה ואתה טרוד מאד בפרנסה, מה שראוי לעשות הוא ללכת ולחפש אדם שיש לו בדיוק את אותה בעיה שיש לך. תשאל אותו לשמו ולשם אמו ותתפלל עליו. או אז יש סיכוי הרבה יותר גדול שהקב"ה יענה לתפילות שלך.
לא משנה מהם המניעים לכך שאתה מתפלל עבור השני. אם בפועל התפללת עבור מישהו אחר, בפעולה הזאת פתחת את צינור ההשפעה והקב"ה ישפיע זאת עבורך מידו המלאה הפתוחה הקדושה הגדושה והרחבה, עוד לפני שהוא ישפיע עבור זה שהתפללת עבורו.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
