השבוע אנו חוגגים את חג החנוכה. בהדלקת נרות בבית והלל וזמרה בבית הכנסת.
הסיפור של נס פך השמן, אותו אנו מספרים, התרחש כשהחשמונאים נכנסו לבית המקדש ומצאו רק פך קטן של שמן טהור שהיה בו שמן שמספיק ליום אחד בלבד,ונעשה להם נס והדליקו ממנו שמונה ימים, וזכר לנס הזה תקנו חכמים את חג החנוכה ואת הדלקת הנרות.
נשאלת השאלה, לכאורה, מה ראו חכמים לציין ולחגוג חג של שמונה ימים באמירת הלל וכו' דוקא מפני הנס הזה? ההיסטוריה היהודית סיפקה לעם היהודי ניסים רבים ולמרות זאת לא תיקנו חג לזכרם? בשעה שה' התגלה למשה בפעם הראשונה, התורה מספרת "וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" )שמות ג, ב(. משה רבינו רואה סנה שזהו חומר רגיש ביותר לאש וקל להשרף,ולמרות זאת האש לא מצליחה לאכול ולכלות את הסנה הזה, וזה מה שגרם לו להתקרב, ואז ה'התגלה אליו בפעם הראשונה.
לכאורה אם הקב"ה רצה לדבר אל משה רבינו, מדוע הוא עשה זאת בצורה של נס מוזר? הוא פשוט יכול היה להתגלות אליו בנבואה כפי שדיבר לאברהם יצחק ויעקב, ועוד קודם לכן עם נח ואדם הראשון, או בחלום ולומר למשה רבינו את אותם הדברים "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים".
מתרץ המדרש: "ולמה הראה לו הקב"ה למשה בענין הזה, לפי שהיה מחשב בלבו ואומר שמא המצריים מכלין את ישראל, לפיכך הראהו הקב"ה אש בוערת ואיננו אוכל, א"ל כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל כך המצריים אינם יכולים לכלות
את ישראל" )שמו"ר ב, י)ה((. את המוטיב הזה בניסים שאירעו לעם היהודי
אנו רואים כמה פעמים בהיסטוריה שלנו; מתחיל מהיהודי הראשון אברהם אבינו שהושלך לכבשן האש והאש לא יכלה לו. כבר היהודי הראשון הוכיח שהאש לא שולטת בו. בבית המקדש היו מדליקים כל לילה את
המנורה של שבעת הקנים והיו ממלאים אותה בכמות של שמן שהספיקה להאיר רק בלילה.
למרות זאת בבוקר כאשר כל הנרות כבר כבו, נותר לדלוק נר אחד "הנר המערבי" שהמשיך לדלוק ולהאיר בנס במשך כל היממה, וזה התרחש כל ימי הבית הראשון ובתחילת ימי הבית השני )כמובא במסכת שבת כ"ב, ב ובתוספתא סוטה פי"ג ה"ז(. בנוסף לזה היה את הנס עם האש שבערה על- גבי המזבח: בפרשת במדבר )פ"ד, י"ג( רש"י אומר על הפסוק "ופרשו עליו בגד ארגמן": "ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות, ואינה שורפתו, שהיו כופין עליה
פסכתר של נחשת". דהיינו שתמיד בערה אש על המזבח גם בזמן המסעות.
שוב אנו רואים את מוטיב האש שדולקת אבל אינה מכלה את החומר. את הרעיון הזה שהאש דולקת אבל לא מצליחה לכלות את החומר אנו רואים בנס של חנוכה.
שמונה ימים דלקה האש ובכל זאת לא הצליחה לכלות את השמן שהספיק רק ליום אחד.
הטעם שחכמים בחרו לחגוג ולזכור את הנס הזה הוא משום שאין מדובר כאן בנס חד-פעמי
שהתרחש בשעתו, אלא נס שנמשך עד עצם היום הזה, לא משנה כמה אומות וממשלות ינסו לשרוף חלילה את בית ישראל, אנו נוכחים לראות בפועל ממש ש"הסנה איננו אוכל", הנשמה היהודית לעולם תאיר בדיוק כמו נרות החנוכה.
הקב"ה נותן בזה מסר של עידוד וחיזוק למשה ולכל עם ישראל למשך כל הדורות. פעמים רבות ר"ל )רחמנא ליצלן( נראה שהאש אוחזת בעם ישראל וכולם פוחדים מה יקרה לנו, ואז אנו נזכרים ש"הסנה איננו אוכל", שום אש שבעולם אינה יכולה לכלות את עם ישראל – שממשיך להתקיים למרות הכל ואדרבה הולך ומתחזק עד לביאת המשיח בקרוב.
אמן כן יהי רצון.
חג חנוכה שמח
ושבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
