בפרשתינו אנו קוראים על שלושה סוגים של נגעי צרעת: נגעים המופיעים על העור של האדם. ישנם "נגעי בגדים" שהם נגעים שמופיעים על בגדי האדם, וישנם "נגעי בתים" שהם נגעים שנראים על קירות הבתים.
הנימוק לנגע הצרעת היה מפני דיבור לשון הרע. כפי שרש"י כותב "לפי שהנגעים באים על לשון הרע" (ויקרא יד, ד).
באמצע פרשת מצורע מתחילה התורה לספר על נגעי בתים, "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". מסגנון הפסוק נראה שהקב"ה בעצם מבשר לנו בשורה טובה, כשתגיעו סוף-סוף לארץ אתם עומדים לקבל – נגעי בתים. כך גם מביא רש"י "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם".
נשאלת השאלה מהי הבשורה הטובה פה,הרי נגעי הבתים אינו אמור להיות אלא עונש על האדם?
בביאורו את הדברים מביא רש"י את המדרש שאומר דבר נפלא: "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן" (ויקרא יד, לד).
במשך כל הארבעים שנה שחלפו מאז שעם ישראל יצא ממצרים, ידעו תושבי ארץ כנען שבני ישראל עומדים לכבוש את הארץ ולגרש אותם משם, לכן במשך כל השנים הללו הם החביאו אוצרות זהב בתוך קירות הבתים.
עם ישראל אכן כבש את הארץ ונכנס להתגורר בבתים הללו שבתוכם הוטמנו האוצרות המוחבאים, אבל הם כמובן לא ידעו מה מסתתר בתוך הקירות. בעל הבית היהודי לא ידע שיש אצלו מטמון של זהב. לפיכך הביא הקב"ה נגע על ביתו כדי שהוא יהיה מוכרח להרוס את הקיר שיש בו הנגע – ואז הוא יגלה את המטמון שנמצא בביתו, זוהי למעשה הבשורה הטובה בנגעים.
אך עדיין אינו מובן מה התועלת בהטמנת הממון, שהרי ידעו האמוריים שהם עתידים להיות מגורשים מהמקום בו הטמינו?
הטמנת הממון יש בה דבר והיפוכו, מצד אחד, היא מראה על פחד שמא יבואו ישראל וינצחו אותם במלחמה ואז הם יגורשו מבתיהם ויקחו את ממונם, אך מאידך, היא מראה על תקוה שעוד יגיע היום והם ישובו למקומותיהם שלכך הטמינו את האוצרות בקירות הבתים, שיעמוד להם הממון ביום שיחזרו חזרה.
בהבטחת הארץ "בברית בין הבתרים" נאמר לאברהם אבינו "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה" ,כלומר קביעת זמן השיבה לארץ(דור רביעי ישובו הנה),הייתה תלויה בעון האמורי, זאת בעקבות העונש שקיבלו האמוריים לעזוב את הארץ לאחר זמן בעקבות עוונתיהם. מתוך כך ידעו האמוריים שהגיע הזמן הקבוע בו זרעו של אברהם ישוב לארץ ויכבוש אותה ואותם יגרש ממקומם.
מתוך כך הסיקו האמוריים, שכיוון שזכות השיבה לארץ תלויה בהתנהגות של יושביה, אמרו האמוריים, כשם שהם עומדים להגרש מארצם מחמת עוונותיהם, כך יתכן שבני ישראל ישתלחו מן הארץ יום אחד על ידי עוונותיהם, לכן הטמינו מטמוניות של זהב, כך שאלי יגיע היום ויזכו באוצר שלהם שוב.
ההוראה מכל האמור, נגעים באים לאדם על לשון הרע, היינו אמירה רעה, "האמורי לשון אמירה ודיבור" מביא הרמב"ם בסוף הלכות צרעת שהכוונה לא רק על לשון הרע מדבר הכתוב, אלא גם על דברי הבאי שמביא לידי כך שאחרי כן באין לספר בגנות הצדיקים, לדבר דברי כפירה נגד אלוקים ועד שכופרין בעיקר.
אמנם לאידך, כפי שלמדנו דווקא בבתי האמוריים "נמצאו מטמוניות של זהב" , כלומר שתכלית הכוונה היא לא לשלול את דיבור האדם, אלא להפוך את כח הדיבור של האדם, שתהיה אמירה ודיבור בקדושה במקום דיבורים שליליים, מאחר ועל ידי אמירות ודיבורים טובים וקדושים מגלים את המטמוניות שבנפש, הוא הטוב הפנימי שבאדם שמתגלה על ידי דיבור ראוי ונכון.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
